לנשק את עיני המשורר – במערת הצללים של המהפכה בת דודו

מר ביטון מכובדי

זוהרות נמעכות אל תקרת זכוכית הדינרוס,

הפתחים הפתוחים לברינקס כאן

בלתי חדירים לעמך, בלי פפלימוס של נדבן.

משורר חייב לנוח שלא יהפוך למנוח

מתהלך עם החושך כבנך –

מקלך לו כמטה משה להעבירו בחורבה.

אהבתך לרעייתך, כנף שכינתך – גלויה לעין.

מעניק לבבת עינך – עדנה מלוא חופניים.

האל חנן אותך בפיקחון,

לחצוב בנחת פנימה והחוצה בגאון.

 מתיידד עם העיוורון, שהוא קושי ומכשול

השירים עוזרים להוריד את רמת הערטול

מנגישים מצע רגשי אישי ההופך עצב לכלי קיבול.

לא כמקבץ הנדבות באלג'יר, שהניף את מקלו על בנו מוליכו – מרסל

אינך תלוי במאום זולת מצע נשמה מתערסל.

אדם לא רואה שצריך שיוליכו אותו

חצי עולם בלום בפניו

בתוך ליבו גלומים כל הצבעים

יודע מה זה אדום, מה זה צהוב, מה זה כחול.

כי התעוור באחת עשרה והם צרובים בו.

 נולדת ייעיש – שמך חיים

החליפו לארז כי במוסד הילדים העיוורים

המטפלת אמרה יעיש הוא ערבי וארז = חדיש

והחליפה לך, "כי במיילא איש בשינוי לא ירגיש".

משורר מחאה מקרב יהודי צפון אפריקה

הנותן כאב לביטוי של הגירה – באשר היא:

זוהרה אלפסייה זמרת החצר של מוחמד החמישי

תופיע בשכונה כזמרת חתונות ומדען האטום ינקה רחובות.

היום יותר מכונס וחבר עם עצמי,

שירי הפכו למפויסים.

צוחק "העונג הוא כולו – שישי"

אין יום שישי ים- תיכוני בלי ים.

יום של מפגש אנושי בבית הקפה עם חברים.

נהנה לשבת בלי לעשות…. סופח את רחש הגלים.

קולט תנודות לדם / לאור בסוג של שלווה.

הצגה יומית בתאטרון "הסימטה".

הולך עם הבן לבית הכנסת

ומסבים המשפחה, הילדים, הארוס, דגים עם מורשת.

מנהל את הקידוש, התפילות והפיוטים ברומנטיקה,

אשתך הדביקה אותך באהבת שירת הנסיוטיקה.

צלילה נישאים בגלי הים האגאי,

נכנסים ללב עם הים ושמש הבוזוקי.

מתרגם מיוונית : "די די די מספיק מספיק מספיק בינתיים-

החיים הם גלגל מסתובב של נופים חבושי עיניים".