רכוש לא רכשנו

נפגשנו שוב לאחר 9 שנים כשני ברווזי מנדרין

טועמים חלבה מסומסום עסלי "יונת השלום",

טחינה דקה ומבוררת מהולה בדבש מבטינו.

כמעט נהרגת כשיגואר בדואי פרץ לכביש בתום עיסקת סמים.

מנה בקור רוחה מנעה את מותכן.

מוחה שידר לידיה לפתוח את הדלתות על פי התהום.

 

בדקת הנצח לחשת "תאונה", כהרגלך ידעת לנבא,

לשקף לאנשים כמה יפה שעתם מבעד דפי מוחם המצהיבים.

באר הפנים שקופה לך, הכאב אינו זר

השיכחה מביאה מעט מזור – מיי מעיין טריים.

 

השטן והמלאך הטוב פוסעים יד ביד לביתך,

אורחים קבועים בארוחת השבת.

אם טוב יאמר המלאך "הלוואי שיתקיים גם להבא"

והשטן בלית ברירה יסנן "אמן".

אך אם לפתח חטאת רובץ, יפתיר השטן "כן יהי גם הלאה"

והמלאך יהיה אנוס לומר "אמן".

 

"תודה, סליחה, בבקשה" – כלי נישקך כנגד הרוע,

חבריך למסע הסקרנות וההדר.

 

נושאת מבט אל דמות חביבה במראה:

"הייה מי שאתה בלי צורך לומר מי אתה.

נקי,

שלם עם עצמך,

אין עילה לוויכוח – הדברים נאמרו".

 

"יש לך פנים כי נועדת לשגות ולחטוא

למלך מלכי המלכים אין צורה

כי כל מהלכיו מהלכים חלק, בלי להותיר אדווה".

 

"תנהג במסלול האיטי והאמצעי ידמה מהיר,

כשתעבור אליו – הבא אחריו ידמה מהיר

וחוזר חלילה.

סע במסורה !

לאן אץ לך גליל הטואלט של הזמן הבורח?"

 

היסגרת נשכחות מפגישתנו הבּוקרית:

בנעוריך חיפשת רכב והצעתי לך "אוטו עם אהבה"

מיד אורו עיניך, המוסכניק כבר לא היה רלבנטי.

 

כעת דריי החשיכה ניבָּטים מין המראה הכּעורה

שהנך נושא באון מול שמש איוולת הפּושה

ומלהגת סביב.

 

כוח עליון הפקיד בידיך מתנה – ידע שתנצלה כראוי.

בעוונותי הייתי רק השליחה – שהפיחה חיים בציית נפשך.

בצמא ספגת תורתי – מה הייתה כל גדלותי?

"אהבתיך".