זובָּבָּה

"אני מורה לספרות", אמרתי לדייט.

אתה חמוד אבל מי יפרנס

ובכלל איך הידרדרת לזה?

"הייתי זונה בתל-ברוך ומשם

הדרך להוראה היתה קצרה".

 

הלכתי לבקר את מורי הענק,

שעבד בגנו.

"התלמידים מתים עלי פיזית,

קוראים לי המלך", התפארתי.

המלך מת, יחי המלך החדש?

 

"אני קרוב לגילם", המשכתי.

זה יעבור לך בן אדם שכמוך.

השתאה כשתלשתי בסיפוק דף מהיומן.

דף נתלש מספר החיים ואתה שמח?

 

הגיש לי מגנו, אפרסמון, פומלה, מנדרינה.

טוסט מרוח אבוקדו, לימון, מלח גס

וסלט עם גרגר הנחלים.

קבר בשורשי העץ את פסולת הארוחה

לטייב את הקרקע וניסר ענף עץ יבש.

 

תיראה את הפירות האלה כמו שדיים

והריח כשל אישה מיוחמת,

אמר וחפן את הפירות בכפותיו.

 

כאן עמד עץ שזיף שהניב יבול אדיר,

הייתי לוקח את פירותיו בדליים ומוכר בשוק.

"החלטתי להישאר בהוראה" אמרתי.

עיניו רשפו אש:

הבעיה בהוראה שאין לך את הגלימה.

עובד ללא מרווחי אבק, בטווחי אפס.

 

"הם מעריצים אותי".

תיזהר שזאב לא ירד עליך בנעליים של צנחן.

רוץ משם רוץ כלב הוראה – בן נעוות הדבש,

שלא נזמין לך פינוי מוטס.

 

אגב, מה בקשר לבת שלי?

"יש לה חבר ואני לעולם לא נכנס בין שניים".

הבנתי, אתה מוסרי אבל לא פרקטי.