דעת שרה

"מחר בבוקר אני אקום,

אצחצח שיניים בעצמי.

כריות האצבעות עוד מתפקדות.

אכין לעצמי כוס קפה.

אקרא דואר. אפגש עם חברות.

מותר לי לעשות כל מה שאני רוצה.

 

כל בעיות היום יום מתגמדות.

מול ההתאיינות הכל קטן.

בוא נלך לים.

 

בחוג הציור נתתי לעצמי מתנה.

לחוות את שלא פיללתי,

לטעום את שלא זימרתי.

לבקר במקומות בהם מעולם לא שיערתי.

 

כייף לי להתלכלך.

לא צריך כל הזמן להיות נקייה.

לפעמים אני מציירת כמו חולה,

לעתים מתנתקת ומציירת חלומות.

 

הייקיצה – יש לה כוח.

לא משנה כמה תרגיש רע.

אתה חייב לקום ולארגן את הפאזל.

 

אישי היקר, עם לכתי

אני שלווה ובטוחה

להשאיר את הבנות בידיך.

יחסרו לי ארוחות המשפחה,

שמחה על מה שהיה

עצובה על מה שלא יהיה".

 

ואוסיף לדבריך מעט משלי:

אמש שכבת בביתך אצילית וזוהרת.

זה היה לפני שהלכתי לישון

וכולם סביב מיטתך.

עומדים בציפייה דרוכה, שאולי?

 

ולפתע בעודי רחוק ממך

חשתי שאת אינך עימנו עוד.

מחר אעלה אליך לרגל,

לשמוע בעצתך ולקבל צידה.