בחבריירות

שקט כשחר ותוקף כבעתה עצמה.

מרחף מעל מחוזות שונים של עיר.

לבד יותר מאשר בהגדרת מילון.

הלב רוצה לשם ולאן אני נישרך. איני יודע.

או שמה אין זה שחר?

 

*

לך היו לילותיי מוכתבים ביד נעלמה של צילצול יצרים קודח.

אמש עת הייתי תחת יגונך, היית את מונחת על העליונה.

שדך הורה את הכיוון בו פסענו דוממים כיער צלוב גשם

טיפות המדבר צרבו דרך גופנו, נתיב אל האדמה המחוררת

כגופת בתולה נבקעת.

 

*

את אשר לא ידענו להגיד אמר האורב לנו באחרית.

לא נדע בעצמנו משום דברי כזב,

שנותרו תלויים ללא מענה על אדמת הבור של שיכרון חיינו.

ישבנו ודיברנו איש אישה,

אל תוך חלל אחר.

 

*

יתכן שאי-שם באחרית ייקומים נבקעים

מצטלבים דברינו.

או רק עוברים זה ליד זה וממשיכים

במסע העד לתוך אופל שיכחת שנות אור

של כוכבים כבים.

קצת על השיר