כליליילה

חורף. מים כבדים נופלים ברעש

על רצפות רחוב בנאליות.

אנחנו בחדרי חדרים נופלים זה על זה.

בלילות הקיץ השרביים, כשריח המלח נישא אביך.

מים זורמים למרגלות הרחוב

במין גאווה ושיפלות בנאלית.

 

*

מבינה את אשר נאמר בטרם הליכות יחפות

על חוף קודר של תום יומנו.

ב"אנשהו" משיקים כוסות אך לא לנו.

אסורה לי ולעצמך בידי צמית אוהב.

 

אהבתכם שומר מפתח של הבטחה.

את לילותיי שומר כנראה

אשר נדר לשמור לילות.

 

*

מסוגלת ברגע אחד לכבות את

כל התלהבותי במילה.

במבט. באמירה. בנגיעה

והכל הופך פתאום ליצוק בתוך בטון.

הבל המילים כלוא, קשור, סגור.

הכל זקן עייף ובא בימים.

 

*

בתוך נשמותינו מכה.

גני עיניך נמלאו עד גדות.

ידי זלגו לתוך גופך.

הפנית את אפיק מבטך לתוך בארות מוחי.

"על מה אתה בוכה במיים?"

זה סתם גשם אמרתי, מחייך.