איזור ההרג

מעניין איך הוא הכדור הניתז לגופך, כמין יורה רותחת.
בשל פגיעתו אתה סב 180 מעלות על עקביך,
חסר נשימה ומחפש מקום אחיזה.
בטח מרחוק נראה שמעילך קלט אותו,
כפי שקולטים מסירה של מחניים, ברכות וללא איוושה,
על מנת להמשיך ולהשליכה הלאה
לעבר האדם העומד בטווח.
אך עתה, אתה הוא העומד בטווח ואין מלבדך איש.

אומנם יש שיעברוך עוברים ושבים וישתוממו
למראך ולמראה התפתלויותיך.
יאהבו אנשים את הדם אהבת אם.
עוד משחר ילדות עת נקרע כבל טבורם
ונותרו כבולים להורתם בכבל רוח,
כבר מאז ישחרו את הדם.

כמו במאורעות דמים, הפוקדים את אזורנו לפרקים
בהשתלהבות ההמון בכיכרות הזרות לנו,
כך אנו כמותם כאיש אחד צמאים לדם.
אין לאדם חיים ללא דם ועל כן קריאתו קצובה
– מוות לבוגד, מוות להוגה הדעות.
הדם ישבח את ההמון – יש בו משהו מסמם,
יש בו משהו ריחני וקסום. יש בו דבר מה מרווה ומשיב נפש
וההמון ילגמו בכוס שאין לה תחתית.

ונניח כי הייתי נורה עכשיו. בזמן כתיבה
ודמי בראשך, נוטף אט אט על הדף הלבן,
או בקילוח סילוני מאחד מעורקי בשצף
של צינור מכבי אש קשיח ומשפריץ.
או אולי בקצב פעימות לבך כסילון הדם,
שעלה וירד מגרונו של צב ים ענק
שניצוד כשהייתי ילד.
הושכב על גבו וגרונו נחתך בידי המציל.
הסילון שפילח את השמיים נותר אילם כזוועתו,
שלא ציפה לדבר כזה מבני האדם, בהיותו צב בר.
צב פראי ומשולח כל רסן
ולא חישב מעולם להיות מושם על גבו
ולהיחתך צווארו בסכין חדה
ועל כן היה המום ועל כן צעקתו בדמות הדם.

דמו פעפע בנחל אדירים אדום סמיך אל הים.
היה דבר מה משכר בכך,
מין תחושת כוח ועמה בבת אחת תחושת אפסות איומה.
שכן מותר האדם מן הבהמה איין
ולכן מותר לו לאדם לטבוח את הבהמה ואת עצמו עד איין.

הכדור שיפלח את גופי יכול לעבור חלק ולצאת
ממני ודרכי החוצה כעצם זר
ויכול לפצפץ ולשבר כל עצם, שבדרכו.
שבצילום הרנטגן, תופיע כמרוסקת, כמו דלתא של חוף מצריים,
בה פזורים איים של חול, שהצטבר בה בשנים והיא אדמה פורייה.
אך לא כמוה העצם, שתזדקק ודאי לאיחוי, או למעטה יקר של מתכת פלטינה
שתאחד אותה.

ויש שתעבור מילה מפי האנשים ותשבר את עצמותיך.
אך לכך אין כל סד, שיוכל לתקנך ועלייך לצלוע על ירכך הפגוע
באמצעות ידיך ורגלך הנותרת ולחפש מתקן.
יש ואתה אכן נצרך לאנשים.
מדדה עד הגיעך לאדם, אשר יוכל לתת לך מענה
לשאלות, הטורדות את גופך ומחשבתך.

אלו הם כוכבי הצפון שלך,
אשר לא רק יתירו לך להמשיך בדרכך באין מפריע,
אלא אף לא ימנעו מעמנו עזרה, כשנצטרך לה ביתר שאת
כשם שנצטרך לחמצן. באופן מוחלט.