העט הירוק

העט מלווה אותי לכל מקום והוא כססמוגרף, הרושם רשמים

ופנים צמוקות לחיים ושדופות. בין קור הבוקר לחושך הלילה, מצא דווקא הוא

לפני גופי ומחשבתי, קווי דמיון בין חייל הגדוד לעציר מנהלי ובכך לימד אותי פרק חשוב

בתורת הכלום.

הורדת בבוקר מהמכונית ושלפת תעודות זהות צבעוניות.

עינייך שקועות עד אחורי ראשך ואומרות מכאוב.

התבוננתי בפני המלאך שלך { "בייבי פייס אחי" }.

מנסה לעמוד על טיבך, שעה שניגבת את השולחנות

והכנסת צלחות של אוכל על ידך. שש צלחות בבת אחת עם

רגל עוף או פולקה וחצילים ותפוחי אדמה

ועל הרגל מפוזר ירק נחמד לקישוט.

עיניך שקועות וסבל נרשם בי מדמותך השפופה.

ואתה מקלל בן אדם פעמיים ביום, אלא אם כן רע לך.

באתי אליך לאוהל ואמרתי לך:

"האוכל היה טעים מאוד".

ולמחרת ליד השקמית התבוננת בי כחבר.

אני רואה אותך כאן, שוב. מוכנס בלילה, לתוך מכונית מסחרית.

אותן עיניים שקועות ומבט ידוע, המותיר בך תחושת אשם על כל גרם שומן

ועל כל שאיפת אוויר מיותרת.

כמו הענק הירוק הבוקע לפתע, כך אני האיש הכותב את עצמי על הדף.

כאשר מכה המציאות יותר מידי חריף מתחת לחגורה, פורצת מעטי זעקה

הנרשמת מיד על כל אשר ניקרה בדרכי

"גם קצינים כותבים בשירותים על הקירות".