בעולם עדיין

יש חלון זמנים שהולך וקצר

לפני שמתחילות המחלות.

משהו מכך עד כך

בין צער גידול הילדים,

לצער גידול הורים.

גידול שפיר –  נעים מאוד.

 

בינתיים משוררים, בינתיים הוזים

על אצטדיוני כדורגל,

שעולים אליך לרגל

בעומסי תנועה, כי רוצים לשמוע

אותך, אומר שירה.

 

והעולם כדרכו אדיש

דופק את הכרטיס שלך

יום ושעה.

כיאה וכנאה.

 

מטפטף על ראשך טיפה

ועוד טיפה בנחישות.

להתמרד זו שטות,

מסיבות רבות, שחלקן אף מועטות.

 

לכתוב פה

זה לוותר על הקשה של הלחם

ועל הרך.

ולומר לקורא הזהיר

אני אחיך, בירושה אותי אל תשכח.

בין אם תרצה ובין אם לא.

זה כך. כה זך.