הגאנגסטר ראפר

נישא לאולם בית המשפט באפיריון.

משני צידי המסדרון

תור ארוך של נשקנים וכתבים

התאסף לחזק ויצא מחוזק.

מימינו גבריאל, משמאלו מיכאל

ומעליו השגחת עו"ד גואל.

 

כיפה צחורה ומבוסמת קישטה

את ראשו המטופח.

אישה יפה ומהירת קליטה

הפריחה נשיקה לעבר הכוכב,

בניסיון לקנות את מניותיו.

 

"אתה דתי?" שאל הכתב.

"המסורת שלנו עוברת מדור לדור, אם זה נחשב?"

אביו כלל לא הבין על מה כל המהומה

"הילדים שלי התחזקו, אז מה?"

 

הנאשם: "אני אדם מאמין", אמר וגילגל עיניו .

השופט: "קורה לך הרבה שלא מאמינים לך?" המשיך תביעותיו.

הנאשם: "ישבתי מול פסיכולוג / סוציולוג / בוטנאי, שלא ידעו בדיוק איך להגדיר אותי".

השופט: "אל תהיה דרמתי".

הנאשם: "אני לא דרמתי, המציאות דרמתית", ענה בחיוך מלכותי.

 

בא כוחו ביקש להקל ערב שימחת תורה,

כדי לאפשר למרשו לחגוג עם כל המאמינים

את ההמצאה הכי גדולה שלהם.

 

השופט שחתם כצפוי התקשה לנסח בבירור

כיצד אישום – הלבנת הון, הפך שחרור.

אבל שי לא צנוע ואיום מובלע,

הראו לו את הדרך בבירור.

 

ועכשיו יאסו, כל הצאן לתת בראש

בריקוד בטן מסעיר.

שבחי ירושלים את אדונייך

הללי נותני חסותך ציון.