טייס וחלל

לחצו כאן לצפיה בסירטון – ביוטיוב

 

ביום בו נכנסת לאטמוספירה נפלו השמיים.

ביום בו נעלם בינך ממסכי המכ"ם – השמיים התרסקו.

לאחר עשרות גיחות וקרבות אוויר בקורס אימון מתקדם

צללה המציאות מגובה 16 אלף רגל.

עוצם הכאב פער בלב היגע את מכתש רמון.

 

שני "ניצים" רועשים חגים בשמי המידבר הקופחת,

עוצמה מתכתית עטופה בדגל ישראל.

הקוק פיט של ה- F16 הישן והטוב מנצנץ לעבר שרידי ה"קולומביה".

מנסה להגיע לתצורה של אחד על אחד מול מדריך מנוסה.

נועלים זה על זה את כוונת הטילים ומפילים.

ברגע האמת, שוברים כל אחד לכיוונו,

בלי קריאות מצוקה ומילוט.

 

16 יום, עם חזרת המעבורת משהו השתבש,

פיסת הקצף שניתקה מטנק הדלק ופגעה בסחרור בדופן הכנף השמאלית

ניקבה בה חור ניסתר – גלוי.

כעת המטוס הסלחני, שהחדרת לשורות החייל בא עם בינך חשבון,

קולו של הטיס האוטומטי נשמע מעומעם.

 

כאנשי צוות אוויר הנטועים בקרקע,

התמצאתם במרחבי הדחיפות של השוק המקומי.

למרות זאת הייתם מוכנים להקריב את היקר מכל עבור

היקרים מכל.

אבל כמה מוכנים כעת יקיריכם להקריב – עבור דקה אחת עמכם.

 

אישתך אירגנה מחדש את הפאזל ומצאה נוחם בילדים –

צחקה בשבילם, רקדה למענם

ראתה על פניהם את חיוכיהם שהיו חיוכיך.

והינה בטיסת אימון שיגרתית המיפלט ניפרץ.

מיכסה הכור שהוסר – חשף מיצבור גיצים מושחזים,

מלוהטים בלהבת השכול.

 

הגורל העיוור והגורל האכזר חברו והגיעו לאותו הבית,

שמים נפשכם על הכף.

ורטיגו, בלק אאוט, תקלה.

פיצוץ, הבזק, פטריית עשן.

פיזור גדול של חלקים.

המנוע דמם – הבּור שניפער שב לדמם.

 

נגזר מהחיים רק לרגע, מושאל להרף עין

זמניות ההשאלה מרצדת לנגדו כשלט הכוונה ואזהרה:

"הסוף מתקרב ואתה שב להיות כאחד האדם

הוצא את גלגליך והתכונן לנחיתה".

לאט, לאט מפסיק העט לפעום ונוחת לדף.

 

ההשראה תמה.

התרסקתם אל המציאות כעוגת בטון לתוך פנים מחייכות.

בחטף ובכאב.

כמו הפתעה, שלא ציפינו לה בכלל שתבוא כעת.

 

החבטה בישרה את קץ הטיסה עבורך.

חשת כבן אדם האחרון על פני כוכב הלכת.

ההרשאה נגמרה – ב 16:00 בבית העלמין בנהלל.

נזרקנו לתוך פינת ברזל חדה,

נמרחנו כשובל עשן מסתלסל לאורך הרקיע,

השתקפנו ביגון כבמראה עכורה.

 

עליתם השמיימה במרכבות הברזל

ובמרכבות האש ירדתם לאדמה.

ומה בסך הכל ביקשנו?

"אל תישלח ידך אל הנער"!