פתח סוגריים

כשאתה יורה בבן אדם מטווח אפס והורג אותו.

אתה חוטף בומבה, אותה בומבה שאתה חוטף,

כשנולד לך הילד.

כשאתה רואה את הילד יוצא מתוך אשתך או ביתך,

זו אותה בומבה

כמו לראות את העיניים של זה שירית בו מקרוב.

האישונים שלו מולך ופתאום הם קטנים נעלמים

והוא צונח.

אני לא מאחל את זה לאף אחד,

גם לא לבן שלי וגם לא לעצמי.

לא הייתי רוצה שיהרגו אותי.

לכן צריך לכנס איברים

להעלות בחזקה, לצמצם משתנים

על בסיס המחנה המשותף.

הבעיה מורכבת – אנחנו לא עם אחד,

אלא הרבה עממים קטנים

שונים לגמרי זה מזה.

מכפיל, זוכר בראש אחד

זו תורת המשחקים, מתמטיקה

בסוף כל הסופים – לא מצאנו כאן ארץ ריקה.