הטון עושה ת'מוסיקה
כימיה מופלאה,
חיינו באותה הדירה כזוג שותפים.
חלקנו אותה מיטה עם קו מפריד,
כמו שנהגנו לצייר על השולחנות בכיתה א'.
כדבר שבשיגרה התמסרנו בינינו בתוגה.
כשהדלות דפקה על דלתנו, האהבה ברחה מהחלון.
מתנהלים כשני גלדיאטורים זבי דם,
הסובבים זה סביב זו ומפליאים מכותינו.
מדי פעם התרחקנו ללקק את הפצעים
איש איש בפינתו, ללא חמלה.
כשישבתי במרפסת ולגמתי קפה קר,
שמעתי רעש חזק מתוך הבית.
"נפצעת?" צעקתי.
"היית מת", ענית.
אחר כך נמשכו השתיקות.
מגהץ – מתקלחת.
רואה טלוויזיה – גולשת באינטרנט,
שם במרחב הווירטואלי מרגישה בטוחה.
כאן חומות האיבה גובהות והולכות
ושקרים לבנים נערמים לרגלינו כתרמילי רובה.
בלילה יושב ליד מקשי המחשב ומתקתק – זה דף הגמרא היומי שלי
"העיקר שהולך לי טוב בכתיבה", אמרתי.
"בעלי היקר, אין לי מושג ירוק מה אתה עושה שם בלילה
ואני בטוחה שאיש ביקום לא יבין את הבולשיט שלך,
אל תפסיק לכתוב לעצמך ואולי נשתמש בטקסט הזה על המצבה שלך
אני אמשיך להיות המנקה, המבשלת והמכבסת בזמן שתעשה קריירה בחינם.
אל תיכנע ושימותו הקנאים, לך בדרך שלך ישר ללשכת האבטלה.
על טעויות משלמים ואני משלמת יום יום, אבל אולי אשלם לעוזרת
במקום לנקות אחריך את הזבל היצירתי שאתה משאיר בכל פינה.
כן, הלוואי שתצליח ואני אוכל סוף סוף לישון לילה אחד שלם,
בלי שהאור הדולק יגרום לי לרצות לחנוק אותך".
"את אוהבת אותי?" שאלתי.
"תראה, גם לכלב מתרגלים".
קצת על השיר
- פורסם:
- 7 בפברואר, 2009 בשעה 19:14
- תגיות:
- אישישה
11 תגובות
לטופס התגובות | RSS תגובות | כתובת טרקבק