אמצעים אומנותיים

שיר על אהבה ואור:
לתו או למוטב
הרבה ומהר מעט ולאט.
לצוד פתאום סוגריים בשיר
צירוף טוב להוראה.
הרפיה קומית – כפל פנים
פתאום יצאה לה דרמה
של אני ואחר.
מטשטשת במילים את הילדה
ואת קול אביה, מרכז הכובד
של השיר.
.
המובן מאליו המוכר לכל:
הורות והוראה.
סמכות, ליטוף ונועם בדיבור
למתן תשובה.
מנכיח דבר שניכנס כעצם זר. ומשתק.
לדיאלוג הפנימי.
קיין מלמד עצמו מה לומר.
פחות חד משמעי מהתנצלות אמיתית.
.
הניצוץ:
מחכה לסוף השיעור
המלים הטובות האלה תבקענה.
.
הדיבור שקורה בדרכו הטובה
בתוך הכיתה עצמה.
מכווץ מתנה ראויה לדוגמה.
הנכחה של קולה הפנימי של מורה.
.
תמונת מראה שמצויה באוצר יקר.
תלמיד עם פחות מידי אימא
ואם עם פחות מידי ילד.
שריר בחדר בזמנים אחרים.
.
בבתי החינוך של חשכת ימי הביניים,
בשקט של שפה שטופת אור.
והקשבה אחרת.
.
מלבלבת:
מפגש שארע באמצע שנות.
מה שקרה כמה שנים קודם
לוט בערפל. בראשיתי.
.
לכל תלמיד שם מורחב.
מי הוא המורה?
כבוית אהבה מול ילדה לאה.
שדה מטפורי של תרדמה,
יקיצה, נבילה וניצן אמונה.
.
מקהלה הנשזרת בכיתה
כשכל אחד יודע את קולו שלו.
ומדובב את קולו של האחר.
והאחר מדובב בתוכו את הד קולו.
ממלא ומתמלא. ממנו ואליו.
.
לתלמידותיה צרור המפתחות
ולב הפתרונים לבובתה השבורה
והריחנית ההיא.

קצת על השיר

פורסם:
9 באפריל, 2014 בשעה 7:24
תגיות: