אי זבל – אי כבוד – אני ואני – מבית סלבקוס – ודלות העוני

עם חתימת הסכם השלום עם אירן נסעתי לבית הקברות בעיר ניישאבור,

לקרוא קצת מצבות. פסעתי שם בהליכת חלל בינלאומית

ובעת תיקון דליפת הלב הצטברו מים בקסדת האסטרונאוט שלראשי.

אלוהיי הסטטוס רציתי שתישמע,

חלום שחלמתי במלון על מיתה

ובחלום הופיע השר והעניק לי אות  גבורה על הזמרה, ביומרה שלא נגמרה.

אני שיר, לא עשיר שבג'יפ סופר דורס רגליים של אישה בירושלים.

ועוצר בלי בושה כי זה לא פגע וברח. זה פגע ודווח בסופה,

לכל עם ישראל בפריים טיים של המאני טיים.

אז וועדת הפרס שלה ליקקתי שירים פוליטיקלי קורקטיים שווים לכל רפש,

דנה אותי לגדולה לא יהיה סופי כסופם של לייבוביץ' ואריק שלא זכו.

אם קצת קשרים אצל שרים ואיזה בורר שיעשה שרירים רחוב ייקרא על שמי – כי סלב אני.

ישר מהאריזה עם התווית של ביית סלבקוס.

לא מתייוון……..מורם מעם. לא סתם אדם, מעריצות אחי באורגינל לוחשות את שמי בלילה

על הכרים,

"אללה קרים"

עבדול ג'אבאר ?

בעוד ממשלתנו מתעלמת מסוגיית העוני ומעודדת את דלות האני…

מהמצבה ניבט שיר שכותבו לא ידוע ונחשב על ידי יושבי העיר לחלק מאוצרה ההיסטורי.

"בקרב חסרי אונים היה האון
לצד הנאלמים דום היה לשון
לרגלי התשושים הפוך לאדמה
לעיני הנוודים כוכב צפון
כשהעוול רומס לעיניך את החלש
היה אגרוף שלוח אל פיו של הזדון
השקה במעט מים את הפרח הנובל
בטוב לב שמח את לבבו של האביון
כל ימיך ראית רק את עצמך"

ואורו של השיר נוי לי.