הרטמן – איש הלב

בגולה הדוויה, הייתי רב בית הכנסת.

הבן אדם היחידי שהקשיב לדרשות שלי היה אני עצמי,

אז החלטתי לעשות עליה.

שמי דויד, לכן חשבתי שיקבלו אותי בארץ כמשיח בן דויד –

בפועל גנבו לנו את המזוודות.

לימדתי באוניברסיטה, נתתי לסטודנטים כלים לשקר.

באקדמיה מדברים במילים מפוצצות, בלי ריח, ללא מגע עם השטח.

הכל סטרילי, מנותק. מושגים מופשטים: מיתון, גלובליזציה, הפרטה.

החלטתי לרדת אל העם, אבל לא קיבלו אותי.

כשפתחתי חלון לא ראיתי משיח, מכות ואלימות דווקא כן.

אפשר להיות ציוני רק בחו"ל.

 

נאמר על העם היהודי שהוא בישן ורחמן,

אך מה שקורה היום זה ניפוץ המיתוס של מי זה יהודי.

 

בזמן משבר, אתה מוכרח להשתנות ולהיות פתוח.

אם אדם יקשיב לחברו ויגיד משפט דמיוני כמו:

"לאור דבריך אני רוצה לבדוק את הדעות שלי שוב" –

המשיח יהיה בדרך אלינו.

אם אדם משנה דעותיו זה לא סימן שהוא חלש,

זה סימן שהוא מנהיג.

 

הוזמנתי לתוכנית טלוויזיה והקשבתי לאיזה קיצוני.

צעקו עלי "למה לא הרגת אותו?

איך זה יכול להיות שלפרו"פ לפילוסופיה אין דעה מגובשת,

איך זה שלרב אין דעה אחידה. אתה לא שווה לנו,

לא יכולים להשתמש בך".

 

לרוע מזלי, אני מחנך לשאול שאלות.

אין לי תשובות וגם מעולם לא היו לי, אנו חיים בחברה של מחלוקת.

אם אתה שואף להגיע להבנת האמת ואינך מקשיב למי שחולק עליך

לא תגיע להבנת האמת לעולם.

אני לא עומד על דעתי כי גם אבותינו לא עמדו על דעתם,

לא פחדו להגיד ששיניתי את דעותיי.

דתיים הולכים עם הוודאות שלהם כיורשי המסורת.

כולנו כאן הולכים עם הוודאות שאנחנו עם סגולה.

התורה אינה הנכס של קהילות דתיות –

'תורת ישראל לכל עם ישראל'.

 

כשמת לי הבן בצבא, חשבו שלא קשה לי, כי אני אדם מאמין.

האמת הרבה יותר קשה לי, אני בא עם ציפיות להגינות –

ומקבל 'צדיק שרע לו'.

 

עולם מוזר:

מי שהפך לחילוני – 'חוזר בשאלה'

ומי שהפך לדתי – 'חוזר בתשובה'.

מפליא שהחילוני שואל את השאלות ולדתי יש את כל התשובות.

מי שאין לו שאלות לא יכול להיות דתי.

 

הפוליטיקאים אומרים 'יש לי תשובה, מה השאלה?'

כשיש מערבולת אם תתנגד לה ותנסה לפרוץ – תותש,

חפש את הפירצה.

שתף את הנוער בחיפוש הפתרון. לחיפוש הזה קוראים חינוך –

'חנוך לנער על פי דרכו'.

יש משבר בחינוך כי לילדים יש שאלות ואין צורך שיחושו אשמה.

הם זקוקים למקום, שיוכלו לבטא את השאלות.

'מי שיש לו תשובות שילך לבית ספר אחר'.

הגיעו אלי 30 בעלי שאלות כאלה ופתחנו בית ספר,

לאור המציאות של היום, גם זה הישג.

 

אל תפחד לבטא את אי-הוודאות ולשלבה בדיאלוג עמם.

אחוז בידם, חבק ותגיד 'כולנו אבודים'.

אולי אם נודה שאיבדנו את הדרך ואין לנו קו ברור – לא נפחד.

לבון אמר: "מחברים אין מה לפחד, הם יבגדו בך.

מאויבים אין מה לפחד, הם ינצחו אותך.

צריך לפחד מאדישים, כי הם יתנו לחברים לבגוד בך

ולאויבים לנצח אותך".

נקוט עמדה.

 

בישראל אפילו שנאת חינם היא לא בחינם.

היזהר מאנשים, שיש להם אמיתות מוחלטות בדבר ערכים משותפים,

לכידות חברתית וחוסן חברתי.

החושב שיש דרך אחת הוא המסוכן ביותר – 'עשה ליבך חדרי חדרים'.

האמת היא אצל מי שמקשיב יותר, לא אצל מי שצועק יותר.

העולם – כפר גלובאלי והנוער רואה, מורד בהורים,

אבל נותר דומה לבני קבוצתו – מפחד בעולם.

אהוב אותו, בכה איתו, אבל אל תיתן לו תשובות קלות וזולות,

שאינך מאמין בהן…….."