מי יספר לגולו?

להקליק כאן – לצפיה בשיר ב "יוטיוב"

 

יש לי אובססיה לכתיבה מסתבר.

יושב בפינת המטבח לשולחן וכותב בעט,

זה נייר הלקמוס שלי.

ואורי זוהר אומר "כשמכניסים נייר לקמוס לכוס מה יוצא?

נייר לקמוס רטוב".

ובלילה שלאחר גיל 40 פתאום תפסה אותי הידיעה "זה לא יקרה".

כך סתם בלי רוח ובוודאות בוגרת נטולת פוזה.

לא ברית עם השטן

לא פודל של אלוהים.

איש לא מלמד עליי זכות.

 

בנאום הבחירות ההוא של מהפך 77

אל התודעה כקליע תותח חדרת.

עופרה חזה אחזה בידך הרפה,

הוליכה אותך כעיוור ממתנ"ס למתנ"ס.

ערבה לך והחזירה אותך ללב העם הסולח.

איך לא זכרת?

כשניל אמסטרונג החדיר את הדגל לאדמת הירח

השחלת בין ירכיים מוצקות, סיפרת.

את ההלל מאז על ביצועייך לא גמרת.

בהופעה של אורי צפית – "אני רוצה כזה" אמרת.

 

בסרט שחור לבן הופיע הזוהר על רפסודה מהים.

בוגר בלי רוח גבית של הורים ועבר.

מטיל לרקיע בייצר לבנה רבת חשק – פוער "חור בלבנה".

במאי, שחקן, מפיק – תעשיה של איש אחד פורצת קדימה

ומי יעמוד בפרץ? הרב פרץ.

המסה הכבדה שלו עיוותה את מימד הזמן והמרחב

כתורת יחסות פרטית.

בחוכמתו המיר אותה בזמן בתורת אבותיו ואיתו האישה והילדים.

בשלשלאות טיטניום כבל חירותו ההרסנית

השליך אובדנו לצינוק ובעצמו מנע את טביעתו בנוזלי ריאותיו,

למורת רוחם של מעריציו.

 

רבּנו, מאז יצאת מתוק

נלכדת כיתוש פרהיסטורי בעינבָּר

הונצחת מעל למעלית הזמן

עם קורטוב חוסר המיצוי הישן והטוב,

שאין כמוהו תבלין מאתגר לרעב.

 

הטועם משיכרון ההמון מעדן האמבּרוזיה

נקטר האלים המתקתק.

הראשון באבו כביר, השפיץ של הפירמידה שדקר לו בתחת

משפד את מועקת הגרון.

זה ניחר ניחר.

חפיסות כדורים במירשם מרחיקים אותו מעצמו

והופ ניגמר.

 

האם היית דודו בחלומו של גולו

או גולו בנאומו של בגין.

או בגין בנעליו של צ'חצ'ח

או אשכנזי מבוהל.

אביך ומורשתו חטפו סטירה מבריון שכונתי שאליך ניטפל.

האיש הגא הזה ממרומי עדינותו החוצנית,

בחוצפנות ארצישראלית מיוזעת שרירים ארצה הוטל.

 

אם רצית למות אשרייך,

חיית ומתת בשידור חיי.

שירת חייך באמצע הפסקת

אם הצופים הסליחה לא תשוב לאחר החסות.

 

פּישעך – לא ידעת לאהוב את עצמך

אחיך בניך נשותיך קהלך

מי יכול עליך?

אפילו לא אתה.

אביך קרא לך על שם דויד משיחינו.

וכעת בעיניך הרואות בלבלה ותרדמת.

צלמך כבוי, לא עלינו.

 

מת מהלך, עולמך אבד לך מתחת לשטיח.

נקודת האיזון חלפה לבלי שוב.

האפס אפס, שהוא סך כל חבריך-זיכרונותיך

כאבך-מאוייך- הוייתך:

יצא מאיפוס.

לא משחקים, שברו את הכלים – פוס.

 

והנה כוכבך דעך ואתה חלפת

עת "פי-רסו-מו-ת" הגיע, עת קציר.

עשית קופה והמונה דפק.

נשכת, ליטפת, צבטת, ליבלבת, ליבית, הצחקת, הצטדקת

ואת המוניטין על כל שעל באבּו אבּוה הצדקת.

הפרה חלבה אותך "גוטה גוטה" ובעטה בדלי.

אשכיך נישפכו אל מדמנת הרפת

לך תלקק אותך מהריצפה.

 

בתמים חיכית שיושיטו לך, יד רגל, זנב מכשכש.

"חיפשו אותי?" שאלת.

כן, שניים

אחד עם סולם, אחד עם רייטינג.

שברת אף, שברת פנים בנוכחות ילדה.

האור דולק במעונך, יש מישהו בבית?

ג'ק ניקולסון בא לבקר בשידור חי

עם ניצוץ בעין דופק גרזן בדלת.

 

ודויד יפה עיניים הוא ניצוד בשושנים,

ודויד יפה עיניים ובתוכו מסתמת אימים.

ודויד יפה עיניים הוא אסיר בין אסירים.

מאיים באין רואים, מתכנן ושולח אנשים,

ראש הפירמידה של המזוינים?

ודויד שוזף, שוטף, מאחז עיניים מפושטק לעבריין.

כבודו בתחתונים,

מאיגרא רמה לבירה הכי עמיקתא

נידון בעליונים.

 

ספסרים מכרו לך אותך במחיר מופקע.

ואתה קנית נייר.

ערמת שקיי מניות שלא היה להם כל דורש.

סחורה לא עוברת לסוחר.

לשווא התקפת, פג תוקף כרטיסך.

כמה מגיע לך על שזירת תרבות ההמונים לצרור שטרות יחצ"ני:

שוטף + מע"מ + א,ש,ל + ביצה קשה.

אזוק עד צוואר בביצת הבראנז'ה הרכה.

 

"פסיכאטר זה מקצוע מכובד", כך אומרות כולן.

הם יטפלו בך

כפי שהן טיפלו בך.

אימא תטפל בך, תיסע בשבילך עד הקילומטר ה101.

מאמילא, כאתל רוזנברג יהדקו את האלקטרודות למוחך

ויכסו את פניך במסך תיאטרון מאולתר,

כדי שהצופים בבית לא יראו את הפּירכוסים.

מגיש המהדורה יהנהן לתליין שיחדש את הזרם.

תחילה ל 30 שניות להרוג את המוח.

ואחר כך יצלו 3 דקות לווידוא חריכה.

 

ואז במחלקה הסגורה תעלה מופע יחיד:

"תנו לממש יד, תנו למשש שד"

תרייר – קוקיה אפויה, כל הדרך לחדרך ההפוך.

תגחך מול הטמבּלויזיה, כל עולמך מכשיר פּירסומי נמוך.

שוב בטופּ – "הראשון בריור".

100% רייטינג – מרוצה?

פליטת פה, מי כמוך ידע שאצלנו

הפּרות שוחטות את עצמן.

 

קניין רוחני מובטל, "אין לי זמן" ,

ליצן עצוב שלי על במותיך חלל.

טאלנט כפות קאפוט

היה ידוע מראש שתעלה נפשך בגורל.

אלוהים, ברוך שלא עשני סלבּ.

מגה סטאר.

מלך הארץ – לא מלח הארץ.

 

בחיים אל תהיה צודק, תהיה זבּן.

והמכּולת אומר:

"היה מסמן בהופעה על זאת

והיו מביאים לו אותה במלון, גם נשואות

אני אתה לא נבין את זה – אנחנו אנשים פשוטים".

 

חשבת שפיצחת את נוסחת הבידור הישראלי

ופוצחת על ידה.

דסטין הופמן שואל "למה עשינו את כל זה?"

וסר לורנס אוליביה גוחן לעברו ועונה:

"תראה אותי, תראה אותי, תראה אותי".