בנג'י ב 3 מערכות

נכנסתי הביתה והנחתי את הכלי על שולחן הזכוכית,

הוא השמיע קול נקישה דק ועדין "קליק".

וורידי ידי היו נפוחים מרוב…כתיבה.

הנחתי בקפידה את המפתחות לידו והתרתי את כפתורי הז'קט.

ידי נשענה על החלון והשקפתי אל הים.

קולך, שבקע מהמזכירה האלקטרונית נשמע חם וחרישי.

 

אמש,

ישובים לאחר הפיגוע על שובר הגלים בחוף תל- אביב.

זקנצ'יק נעץ בנו מבט חודר וקרא לכלבתו בקול נעלב:

"נו, את באה כבר, או שאני הולך".

לא דיברנו, כתאומיי סיאם המכירים זה את זו לפרטים.

אדם קרוב אצל עצמו.

"זה נדיר, אבל זה קורה לפעמים".

בפגישה הראשונה בפלורנטין האנרגיות זרמו "אני מרגישה את זה". 

שמתי את הפרחים במרכז והבטתי לתוך מחשוף חולצתך.

המוסיקה היכתה, יצאנו לאוויר.

חבוקים, ניבטים מחלונות הבניינים הישנים לראווה. 

בחלון אחד היתה תיבה "מעניין מה יש בפנים"?

"לא מכיר את הסביבה, מרגיש בחוץ לארץ".

יכולתי לחוש בנשימותייך החמות על עורפי המעומלן.

רכות ונושקות.

התלטפנו בחדר מדרגות חשוך, גיליתי את פיטמתך. 

חילצתי אותה מבין שכבות הבד וינקתי אותך בחשיכה.

מישהו הציץ והסתלק. 

בדרך לים ראינו אדם הולך עם אישה. 

לפתע עזב אותה והתרוקן על אחד הקירות. 

השתן נזל מהלבנים לכביש והתנפל על גלגלי המכונית.

ניצת באור הפנסים למדורת אדים ריחנית.

 

ערב פיגוע קר. כולם נסעו החוצה ואני נסעתי פנימה.

באתי אלייך עם עולם פנימי עשיר, עודף זרע בדם 

יחסי חוץ טובים ותירוצים משונים:

"אני דון ז'ואן גרוע, ישר מתאהב". 

כתבתי שיר על פיסת עיתון מתפורר:

 

אני מכונת הישגים משומנת – "פרדיטור".

אמות ולא ארפה מהמטרה.

הבדידות?

אילפתי אותה. אני לבד,

אך אני בודד. יש לי את עצמי

יד ימין אוחזת באקדח.

 

"אתה ילד מיסכן" לחשת, "איזה סיכויי יש לי נגדך?" 

רציתי לברוח כל כך, אבל נשארתי.

פסענו לחוף וראינו אנשים חבוקים "אילו בטח גוויות מהפיגוע", 

את דווקא ראית בהם זוג אוהבים.

"תראה איזה ארמון יש פה"

"כשהיא בגדה בי רצתי עד ליפו".

 

קנינו בעבולפיה פיתות חמות עם זעתר וירדנו לנמל.

חייל הסתובב שם "זה המאבטח האישי שלי".

הים הסוער איים לטרוף את החוף, בתוכי מצוף הפלדה

מיטלטל אנה ואנה. איזו חולשה.

אחזת בי, חיממתי את ידי עמוק בסרבלך. 

"בוא נלך הביתה, אעשה לך שוקו חם".

"בלי קרום", ביקשתי. הבטחת ש"בלי קרום".

 

בבוקר פתחתי את החלון לנוף גרוטאות שנשקף אלי

אפור – תעשייתי, מעציב.

סחרחורת, העיר לא מאפשרת לך להיות חלש.

"אולי זה בגללי?"

"זה בגללי", הרגעתי.

הבאת דפי מחשב, כתבתי על הרצפה בין הבגדים הזרוקים.

על שולחן העבודה עוגות לימון.

 

פתיחה

חצר הבית נחלקה ביין חיות החצר.

החתול הגדול היה אחראי על היתרבות

החתולים באיזור.

הצמחייה התפשטה לכל כיוון והיא

התפשטה בחדר.

גם הלילה לא יבואו הימים הקודרים.

זקנה וזקן התכרבלו וצנחו לתוך הפוך.

נוצות הפוך התערסלו באור המנורה.

אבק של שנים, טחב של דממה.

 

החתול בחצר מיילל מייחום וחום המים

על גוף הזקנה.

מסבן וממרק אותה לקראת שבת והיא אותו

גם כן.

חצר הבית נחלקת ביינות לחיות החצר.

 

מערכה ראשונה

מבעד לחלון זרחה השמש. קם לאיטו בכאב "גם הלילה הם לא השיגו אותו".

פינה גיזרי עיתונים ובקבוקים שבורים ונשם "לעזאזל",

הצלע השבורה עדיין מדממת. באוויר עמד ריח עוגת לימון "מהיכן?"

נזכר בה בכאב לא אמיתי. היא לא היתה אמיתית.

גרב אחת נותרה תלויה על המשקוף זכר לליל אמש. שניה מוטלת קרועה

על הרצפה המקושקשת. זה בית ערבי כבוש, או שאילו הסמים.

 

היא כבר רחוקה דיה. יושבת ברכבת הדוהרת אל זריחת בוקרים ובגבה עשן.

השיקשוק נמסך לתוך שקיעת פסיפלורה ומנגו.

"אהבה היא כמו קסם. כשאתה מתעורר, אתה מבין שהיתה זו אחיזת עיניים".

בקטר יש שעון, המונה את שעבר ואת שנותר לגווע.

הזדקף, התמתח ופלט אנחה, שהפרה את הדממה. 

"כל כך שקט הלבד הזה,

בשקט שאחרי שערה הגולש ואחרי עייניה הטובות".

 

סיום

היא הניחה יד על מסעד הכיסא. "הכנס אליי".

הוא חדר לתוכה מכאנית. הודתה לו ושילמה

ספר את הכסף, הכל היה שם כפי שסוכם. 

לפני שיצא חיפש את הסכין, שהיתה שם כמתוכנן.

נשיקת פרידה והוא שוב בדרכו.

השלג כמעט הקפיא את פניו המועדות

אל הלונה פארק.

 

הקור חדר מבעד כל ההגנות.

מתקן הבנג'י עמד שומם. ללא שהיות

החל מטפס, חיתוך אחד הספיק. עמד…

לשניה, קשר עצמו היטב. אחז את

קצה החבל הכרות בפיו וקפץ.

ברזלים, גרוטאות, סחבות ואפור החצר,

כל אלה, נותרו יתומים.

 

כשהתבוננתי, היתגרית בי מהמיטה בשיכול רגליים:

"אני חושבת, שיש לי את המפתח".

"תגלי לי".

"אם אגלה לך, אצטרך להרוג אותך".

ליטפת את החתול, 

עיניי נעצמו בהנאה ושקעתי בליטוף.

קצת על השיר