עַם-סְטַף

זה ברור לכם שאני אוהב אותכם

מעריץ אותכם, מחבק אותכם

שכיבדתם גווייתי ועיבדתם מותי

וגרסתם גופי וירקתם נשמתי.

הבהלתם את הבל פי בהבלכם, אחיי.

כמה טוב שבט אחים גם יחד,

עכשיו מספיק רדו כבר מעליי.

 

כבר לא נילחם בכם – לא שלא יכול עליכם

לא רוצה כל חלק בכם, כואב מידי להיות אחיכם.

מה אעשה מולכם שכילדי סנדוויץ' – את הבכורה חמדתם.

במתנה כאחרון עבדכם, זבחתי עצמי לכם.

ישותי הוגשה לעולה, לתת שירות כמהתלה

כאחרון המצ'וקמקים שוב ושוב מהתחלה.

מגורל אנוש כזה לא משחררת כל תפילה.

 

בקלילות נוצה נכנסים באבות אבותיך

בעליי עץ היוחסין מחפשים חטאיך.

טרם בטוהרה טוהרת וכבר…

בלהט רוטט נחשדת כי עברה עברת.

חרב מלובנת שלופה לנגד עיניך

בחרטא כבר בחרת – למען ילדיך.

 

נהגיי הפראייווט של המשאיות עצמותיך ידושו

במסרגות הברזל את ערוותך לרוח יגישו.

כישלונך לחיות יונצח מעל כל מסך,

הצלחתך לחצות כמובנת מאליה תונח.

נשמתך תוצא מימך ותיזרק בחוסר ערך אל ימיה

ראשך שהותז בכיכר יחף ידדה אחריה.

אל גוב המציאות בידי פוליטקאי מתחיל תוטל

חמור הולך בתלם – כחומר גלם מובל.

עם יתר המוחות שמפה לא ברחו תחזור לאבוסך

סוס הרוס, המדינה היא אורווה טובה עבורך.

 

רצת, ריצית, אך איפה הטעות הוטמנה?

אולי המפתח נעוץ בקונספט של החתונה הלבנה.

עושה שריר, מפתח גוף – שואף לחסינותך

קש נידף, כהרף מוחלף – מועמד להדחה.

זה נחמד לך, אתה סקרן? יש צמרמורת מין ריגוש?

משום מה אין השלמה, שוב פיקשוש של המימוש.

 

מתעד יום קסום, בו נפשת עם אהוביי נפשך:

כלב רץ בפארק עם אדונו, הזורק את המקל לעברך

מסמן אותך כצייִד עבור הטפיל הנאמן ביותר – מחמדך.

זה שבא מולך בסימטה עם ידו המוטית מטה

בסכין קומנדו מזוין שואל האם זה "אתה".

אל תענה לו – ליבך פועם, דמו רותח, 

רק מחכה להתמלכד עליך כעל גופה של מאבטח.

 

מה ילד יומך? אתה כבר לא ילד.

לקירקס חייך נכנסים 5 אופנועים ככדור מתכת רועם ורועד.

הד המיצערות המרעימות חובטות בך – הליצן העומד.

משתמשי הקצה של חייך נוסעים לעבר ילדתך

שלתומה בשבילי גן השעשועים שלה פסעה.

בגבך אליהם מנסה על חייה הרכים לגונן

זה מעשה טיפשי מצדך – "סופרמרקט-מן".

הם ממשיכים לנסוע דרכך – איפה אלוהים ישן.

"מה תעשה לי?" כדרך חיים

"מי אתה?" כברירת מחדל,

עם רגל על הדוושה אחיך כותשים עוד חלל.

 

קוטפים את חוּמה-הקט מידיך בחוסר כבוד,

דריסת רגלם בגרונך, שמה מחנק למאווייך ללא הוד.

תמיד אנו בתחרות ומישהו מנצח,

תמיד בטעות מישהו נשמה תועה מרצח.

הזוכים את המילים מפיך אל התהום יגוללו,

יחתמו את הגולל איתך עוד לפני שלשמוע יחלו.

"תרומתך חשובה", כעת אותי הצחקת

אל הייחוס הבנקאי שלך בטח התכוונת.

פלדתך תקולף כבצל בשל, מבוהן עד זרת,

כפלסטלינה תילוֹש לטורבינת-רוח ממוחזרת.

 

ילד ירה בחברו בר-המצווה והפכו לבר-מינן

זה עיניין שבשיגרה, לא מתרגשים מזה כאן.

ישראלים עלייך ישראלון.

שונאים עליך אהובון.

מכב"ים עליך פועלון.

שוטרים עליך עובד-זרון.

על החלון ישבת וזיכרון לך כתבת,

פתאום נדחפת מהחלון וזהו סופך – הכזבת.

 

תיזהר מאוהביך שאת כתונת פסייך מעליך יסירו

ואותך במלכודת סיר הפלא יקדירו.

תביעת זכאות על גבריותך יגישו

ובאטימות כוחנותם קולך הרם יתישו.

 

מי ייתן ונכדיך יהיו טובים ממך בלהגן

בינתיים "א-לי-מות" בדמך מתנגן.

אשליית הקירבה מובילה להקרבה,

נותרת עומד וזוהי וודאי לכמה אכזבה.

מחכה ל"משיח" ששלום הביא לכאן בחטף

אחרי שכולם גררו אותו 2000 שנה באף.

אז אל תפחד – תנהג כפחדן שהתגבר

המים בתבשילך כבר הקדיחו, בשרך התקדר.

עכשיו הייה מוכן ומזומן על הרחמים לוותר. 

 

לפשטות – יש כוח נצחי זו המהות

והשאלה של הקהל "נו מתי כבר תמות.

השנה תכתוב הספדים אמרת,

אז יאללה תן גז תתחיל את שגמרת.

תמיד עשית לנו ת'מוות – תן לעשות חיים,

אם לא שמת לב הזמנים משתנים".

חוסם בכביש, זו זכותך לא להיכנע למשאית הזמן הבורח.

"תיפתח ת'חלון יא בהמה" אשמדאי באוזנך צורח,

מוציא מקוּשוֹ ובחלונך הצידי מנגח.

 

"הממצאים הרפואיים המוקדמים תמכו בניחוש".

אמרה אהובתך במלומדות אינטרנטית בגרוש.

סוף סוף לקשר שלך עם רוחות השאול יהיה שימוש.

חוזה אל תברח – תחזיר ציוד, באים הולכים.

כולך פרודות נפרדות, מונח על סט מצעים ב-50.

אגלי הזיעה זה מכבר יבשו, כי מה לך ולו

אך להראות זאת לא ולא, איזה עסק ת'רוצה

עם מלאכי החבלה שלו.

 

הצדקנים מוציאים אותך משלוותך הבסיסית

בפדופיליית אי-הצדק שלהם.

אחד מהם עבד חצי חינם בהצגת ילדים – שיחר לטרפו

מעסיק תחמן הפקיר את נשמותיכם הרכות אצלו

"רואה פרח קטן ורוצה במגף לרמוס",  

דבריו הוצאו מהקשרו מתחנן לגאולת הסירוס.

 

מחל לעצמך, לא היה לך הרבה ניסיון, אמרו לך והאמנת,

העדות לכך – שהתחתנת.

ואז הכל התנפץ ואתה לבד, הומלס בתוך עצמך נדמית כזר.

היא נותרה בסצנת החלון ואתה כאן וקר.

מברשת השיניים בכיס החולצה, במפרט שבור מנגן.

נישען אל הגיטרה מכוון אל-על לרגע קט מכונן.

כוכב מנצנץ בעיר ריקה, מרחף בבוץ חלומותיך

נישא מכוך לכוך עם אלף בלוניך.

  

צעיר נוסף אל אבותיו נאסף במועדון ריקודים, על רקע טרק מעודכן – לא רומנטי.

מול מסכי פלאזמה מרצדים, סלולארים מונפים לעבר די.ג'יי בוהה בלוּק דרמאטי.

קבצי מחשב מוגשים על ידי יחצן קצב מקומי הבונה אווירה מרוששת,

ירשו את תקליטי הויניל הלבנים מדטרויט, שריגשו באריזת ניילון מרשרשת.

מביאים ביטים מהקצה החותך, אופנה עם מודעות עצמית בכפית מוגשת – רק לאכול.

חיי לילה מסוכרים מעיפי גגות, מונצחים במגזין צלופן בניחוח מיובא – זיעה ואלכוהול.

בירידי מדיטאציה מקובלים מקומי ניפסד, לא אתחכך באליל שאת שרידי הילתו מוצץ.

"מאזין – למה שמשדר יושרה, נשמה ויכולת לחזור אלי כבומרנג מתפוצץ".

 

שואף להתקרב למקור, מתגעגע לקטן והאינטימי

כשייקה, פולי וגברי להיות "אלמונימי".

הגפתי אותי, חזרתי פנימה, את חלונותי לסגור

מנסה מפני החוץ על תוכי הרך לשמור.

מקשיב לרבנים חילוניים שרים את אהבות נעורי,

כופרים בעיקר, מאפשרים לי את עצמי לחבב עלי.

מתמצתים עניין ששייך לזמן ההוא וללב

עם מחברת ישנה חורשים בגיטרות תלמיי כאב.

מחפשים כמוני כמוך את הזיון בין המילים למנגינה

ומתוך שלא לישמה באים לישמה.

 

יום אחד, שם נולדו, לטייל ביער

בניגונם חרש חרש יפתחו בנו השער 

עבור נעבור בו כשרשרת הסהר

כשהעם-סטף זביי הדם, יעוטו על צוואר.

קצת על השיר