הבטחת הכנסה

רואה אנשים זקנים,

הלב מנסה לטעום את הרגשת היחיד.

הזקן הוא זקן והחברה היא חברה,

חברה לא מזדקנת.

העולם משתנה ובעינו עומד.

הזקן מביט, מרגיש, קולט, מזדקן ללא הרף.

אומרים לו שהדרך שלו לא בריאה

וסופה שתביא את הקץ.

הרגשתו נמהלת בהמוניות הפרט,

מזקינה אותו שוב בעיניי עצמו.

בתוך חברה של רגע,

פוסע במדרכות סלולות.

משווה לנגד עיניו את הדברים כפי שהיו,

כפי שהיה עליהם להיות.

פה קיוסק ושם קולנוע הוא ניזכר,

כאן גר אדם עזוב – מכר.

הנפקדים נוכחים, אך השינוי אינו ניכר.

עולם הזקנים נימכר ונעקר.

האיש הזקן יהיה יותר זקן – מחר.