להיוולד כאבא

 הקליקן כאן לקישור ל – youtube

 

בגילאי העשרים גברים לא אוהבים תינוקות.

כשזה קורה, זה הפלא הכי גדול בעולם.

יום אחרי שאשתי ילדה נסעתי באוטובוס לקריית שמונה

בתחנה עלתה אישה בהריון – מיד קמתי, שתשב!

אתה נכנס לחדר הלידה בדלת ואומר עוד מעט אצא,

אבל אתה כבר לא תצא לעולם.

מהדלת הזו יצא מישהו אחר, שלא הכרת.

ברגעים האלה, אתה עובר שינוי.

כשאתה נוכח בלידה, אתה לא יכול שלא להתמלא

בתחושת קדושה אמיתית.

  

פתאום אתה מחזיק צעצוע אמיתי,

זה לא הסרן שנשבר בג'יפ, או להביא שמן לקרבורטור.

זה משהו אמיתי, שצומח וגדל אתך.

משפיע עליך ואתה עליו.

נפעמתי מזה, כפי שלא נפעמתי משום דבר בחיים.

  

לפני זה עניין אותי כדור- סל ולמזמז ת'בנות.

ברגע שהילדה נולדה

אתה לאט לאט תופס מה חשוב בחיים.

מסנן אמירות כמו "זאת היפה של החבר'ה",

נהיה עייף מ"זו היפה".

מצליח לראות את מה שמעבר למתרס.

  

לא מזמן הבת שלי ילדה, עכשיו אני סבא,

יושב ברקיע השביעי.

כל יום אתה אוהב את הילדה שלך יותר

וכל יום אתה דואג יותר.

יש פחד מוות עליה, אבל פתאום

לבת שלך יש ילד.

כשזה קורה אתה לא יודע את היום בשבוע,

רק דבר אחד מעסיק את המוח,

המחשבה שאתמול זה קרה,

אחרי כל כך הרבה שחיכית.

  

חתני שואל "מה עושים עם הדבר הזה?"

ואני עונה "אם יבקש מאכילים. לאימא יש מה".

והוא אומר "אני מבין שהוא אוכל את זה,

אבל מה הוא אוכל באמת?"

  

הנכד הוא פאר היצירה,

בניגוד לצד שלי שלא יפים, בטעות נולד משהו יפה.

האב הגיבור אוחז אותו, כאילו יש לו מטוס של מיליונים בידיים.

כל החספוס יורד והוא נהיה ברגע שיא העדינות.

משהו בו נפתח וזה עולם שלם, שנפתח.

פתאום יש לו אזימוט, זה הרגע של לאהוב.

קצת על השיר

פורסם:
16 בינואר, 2009 בשעה 20:34
תגיות: