חיבוקי

אבא התאשפז – סרטן,

כשהתעורר אמרתי – אתה יודע מה יש לך?

                            כדאי שתתחיל לארוז.

ואימא התרגזה עלי נורא

"איך אתה מדבר לאבא שלך?"

 

כשאבא שלך מת,

פתאום נישאר לך וואקום,

יש עוד כל כך הרבה שאלות

שהיית רוצה לשאול,

להכיר את העולם הפנימי שלו.

הוא הרי לא רק אבא שאומר לך תעשה כך וכך.

הוא גם בן אדם עם אישיות ומחשבות.

 

ניסיתי להתקרב אליו יותר להיפתח,

שיכיר בי.

הגעתי לבית החולים, הוא ישב על המיטה 

"אתה לא אור לשום גוי ולא לשום יהודי", אמר.

הקרקע נשמטה מתחת לרגליים שלי.

איך הורה יכול לראות בילד שלו כישלון.

כל אחד מתנהג לפי האפשרויות שלו.

אלוף על הקרקע לא יכול להיות טייס,

כי בגובה 30.000 הלחץ דם שלו ממריא.

 

אני מנסה. אם לא זה אז זה, אם לא זה אז זה.

משהו בטח יצליח.

אם אני צריך לכבוש פיתה סורית

ואני יודע שבמשימה הזאת בוודאות נופל שליש מהכוח,

אז זאת הצלחה?

או המקרה של קבר יוסף.

שם השכבנו אפס קורבנות בחילוץ,

אבל נישבר האתוס הצהלי –

שלא משאירים פצועים בשטח.

 

למה יש מלחמות? – כדי שמישהו יקבל צל"ש.

כשיש מבצע מחפשים מי המובילים

ומי המובילים בתוך המובילים

ובסוף מי שמקבל זה אדם אחד – זהו.

בגלל זה יש מלחמות, בגלל אדם אחד.

 

"אני רוצה שתביא לי קבלות", אמר.

אם אני לא אביא, אז אני לא יוכל לבוא יותר? שאלתי.

אמא קראה לי חצוף ואבא הוסיף:

"תרצה אני אבא שלך, תרצה – אדם זר".