עיטור בשר ודם

הילדים שלי ידעו שאת סבא אפשר לשאול על כל נושא.

ופתאום התקלה, הבן שלי שואל אותי "מהי בעייני יצירתו של ביאליק"

ואני שולף מהמותן ועונה שכל יצירתו נעה על שני קטבים:

האחד "השמש זרחה, החיטה פרחה והשוחט שחט"

והשני "קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים".

אבא שמע את זה מהצד, הוא היה כבר גמור,

אבל הוא קם, נתן לי נשיקה

ואמר "הזרע שלי לא בוזבז לריק".

הייתי בעצמי אבא לילדים,

אבל היה חשוב לי האישור מאבא.

אחר כך ניתחתי לבת שלי את "הזקן והים",

כמו שאני מנתח, ואבא אומר "איזה אבא יש לך

עכשיו את מבינה למה המינגווי כתב,

כי הוא ידע, שיש אנשים שיבינו אותו".

קיבלתי בחיים שלי צלשי"ם,

זה כלום, במקום לתת להוא נתנו לזה

ובמקום לתת למי שצריך באמת נתנו לי,

אין לזה כל חשיבות זה אפס.

אבל, המילה של אבא שלי,

זה משהו.

אות שאני הולך אתו עד היום.