רֵמַדִי לכאורה

היא נולדה בשעה טובה וכולם שמחים.

חששנו שניפול באחת המלכודות

הכרוכות בלידה מודרנית.

 

פעם לא ידעו כלום

הצמידו אפרכסת לבטן ובזה נגמר הסיפור.

היום אתה רואה ושומע הכל.

אבל המתח הוא עצום

כי לא תדע בוודאות מה יש בבטן.

ואז כשסוף סוף נולדה.

באה הקלה מבורכת.

 

פלשים, הילולה, שמחה ברקיע השביעי.

כולנו מתמזגים לשיכרון חושים.

התחלה חדשה. הכל פתוח.

אנו צעירים ונמרצים. רוצים להעניק לה

את הטוב ביותר.

 

ערכנו קניות.

יכולנו לבחור מבין מגוון אריזות למזון תינוקות

כמו ברולטה רוסית אכזרית

היד נשלחה אקראית לאריזה שלכם.

 

הענקנו לה מזון יום יום, שעה שעה

בשפע, בלי לדעת שאנו

גוזרים את דינה.

אט אט חשנו בחשש שחל שיבוש.

שש….

 

הילדה לא מדברת, לא אוכלת, לא נושמת

והעיניים חשכות.

פטיש 5 קילו קיבלנו בראש.

והאחים מתביישים להזמין חברים

כי נוזל לה מהפה.

ומשעבדים את הבית כדי לתת טיפול

160,000 ₪ כדי לנסות

לזכות בחיוך.

 

5 שנים על מיכאלה עברו בריקודים

בגן ישבה בצד, אליה אין מתקרבים.

הורים אומרים לילדיהם התרחקו מכאן.

כי דיבורה איטי וזה מעיד על פגם.

 

באי כוחה של החברה טוענים

ביובש

כי הם פיצו בנדיבות.

אין הוכחה לקשר נסיבתי,

לכן עינוי הדין מוצדק.

 

והנה לאחר 5 שנים

סוף סוף נקבע דיון בבית המשפט

לא עצמנו עין, הכל הסתחרר

במערבל הבטון של הרגשות.

תמונת חיינו

התחדדה בכאב.

 

ביום המיועד הגענו מלאי ציפייה

רק כדי לשמוע את באי כוחם

מבקשים ללמוד את חומר הראיות.

שוב חטפנו סטירה

כשהשופט פסק לטובתם

על עוד חודשי דחייה.

 

"בואי תני נשיקה לאבא".

המדריכה דוחפת אותה לעברי

ועכשיו אבא ייתן לך נשיקה.

לזאת שהטבע נתן

ורמדי לקח.