פיגוע מסקל

ואז אתה שוב בבית החם והמוגן, "הגעת בשלום לחוף" מבטיחים.

לאחר שנת לילה רכה, הגב כבר לא כואב מקפיצי המיטה הצבאית,

התעוררת לקול מוכר- ציוצי ציפורים.

 

קם בבוקר לשתות כוס חלב.

ובדרך לשירותים, עד הסלון פיזם לו שיר רעות:

"אין אני לי מי לי..? וכל החבר'ה גם…".

הדליק ת'טלוויזיה, עבר ביעף על הערוצים

ופיזם לעצמו שירי – מסע.

 

ברקע נשמעה מנגינת "אתמול בחמש אחרי..".

סגר את הווידיאו והביט בדמות הכבויה, שהשתקפה במסך.

ניגש בחשש למראה והתבונן בעצמו מטווח – 0.

כן, זה היה הוא.

 

לעתים נדמה היה לו כזר, אך הפעם

היה כמעט בטוח, שהוא האיש הזר.

 

בדרך למקרר התעכב ללקט עלה, שנשר צהוב.

כשהזדקף נשם אותו עמוקות והביט לתוך נימיו:

"אם אין אני…" חשב, אך בטרם הספיק לשאוב אוויר לריאותיו,

החריד פיצוץ את מסדרון הבית.

 

הושלך לפינת החדר, מטען צד קטע את ידו ורגליו.

היד עדיין קרטעה יחפה על הרצפה.

המומה ונבגדת.

קצת על השיר