פלורנטין

פלורנטין

הנחתי את הכלי על שולחן הזכוכית,

הוא השמיע קול נקישה דק ועדין "קליק".

וורידי נפוחים מרוב… כתיבה.

בכבדות מתיר את כפתורי הז'קט.

–

חצר הבית נחלקה ביין חתולי החצר.

הגדול היה אחראי על ההתרבות באזור.

הצמחייה התפשטה לכל כיוון והיא לא

התפשטה בחדר.

נוצות הפוך התערסלו באור המנורה.

אבק מתכרבל בטחב של דממה.

חתול מיילל מייחום וחום המים צורב.

מסבן וממרק לקראת שבת.

 

אמש, לאחר הפיגוע

על שובר הגלים ביפו.

זקן נעץ מבט וקרא לכלבתו נעלב:

"נו, את באה כבר, או שאני הולך".

שתקנו כתאומיי סיאם,

הקרובים אצל עצמם.

–

נצמדתי לאחד הקירות.

השתן נזל מהלבנים לכביש והתנפל על גלגלי המכונית.

ניצת באדי הפנסים.

קר. כולם נסעו החוצה ואנו פנימה.

להיות איתי זה מרגיש לבד.

עולם פנימי עשיר ויחסי חוץ טובים.

דון ז'ואן גרוע – מתאהב.

–

"אילו בטח גוויות",

את דווקא ראית בהם זוג אוהבים.

חייל הסתובב "זה המאבטח האישי שלי".

הים סער ובתוכי מצוף הפלדה היטלטל.

חיממת את ידי בסרבלך.

"אעשה לך שוקו חם".

"בלי קרום", ביקשתי.

–

פתחתי את חלונך לנוף גרוטאות

המפרש טוב לב כחולשה.

בגדים זרוקים על אריחים,

ריח עוגת לימון.