מיומנו של מורה לספרות

 

המורה הראשון יאנוש קורצ'אק עלה לרכבות המוות עם ילדי בית היתומים. סגרתי מעגל כשנסעתי עם משלחת ביה"ס לפולין. המורה הזה הורה לנו את הכיוון:  ההוראה כמקצוע מעצב חיים, כדיאלוג להכלת האנושיות.

אתה אנתרופולוג, סוציולוג, פסיכולוג, יועץ, שוטר, בורר, מגשר, שחקן, סטנדאפיסט, קריין, מנחה קבוצות, יועץ נישואים – והכל במשכורת של מורה.

שקט ושלווה בזמן השיעור, הם תנאי הכרחי ללמידה. כדי להשיגם נפעיל את כל כשרוננו: קסם אישי, יכולת השפעה, הומור והפתעה. בלית ברירה נקוט באזהרה וענישה מידתית.

חיצונית כל תלמידיך יפים ויפות בגיל הזה. שדה של פרחים בהתהוות. אל תקטוף ואל תתבשם. לך רק בשבילים המסומנים – התמקד באופי, זו שמורת טבע.

בחדשות קברים, אלמנות, גזרות ויתומים. ובכיתה השיר "על השחיטה" משקף את המציאות ופותח פתח לדיון מרוחק במצב עכשווי. ספרים הם החברים הטובים ביותר, שלעולם לא יבגדו.

תלמיד שהתייאש מעצמו והגיע אליך מבית ספר אחר אם תאמר "אני מאמין בך". הצבת לו מטרה – להוכיח לעצמו שלא טעית.

טיול בבית הספר. תלמידה יושבת מאחורי דלת הכיתה בוכה. זהו קצה חוט לעולם שלם: חרם, קושי, אובדן, אובדנות, ניצול, דיכוי, השפלה, דחיה, דחיקה, הליכה מדחי אל דחי. התעניינות ושיתוף הגורמים המתאימים עשויים לחלצה. ילד שנמצא בשולי החברה – חייב להיות טוב !

תלמידה מאוכזבת שאין שיעור ספרות…, בניגוד לדעה הרווחת – הדור הטכנולוגי לא יכול לעמוד בפני הפשטות והישירות של המילה הכתובה.

"אני מאוכזב מימך" אמר לך הורה שביתו נכשלה. אינך מתקן עולם. חובתך להושיט יד מסייעת, אבל על ילדתו מוטל לעשות לפחות חצי מהדרך. אל תשפוט, קל יותר להתמודד כשאינך מעורב רגשית.

לבני הנוער חשובה יותר קבוצת השווים מאשר ההורים שלהם. ציפיות יש רק על כריות, אבל אם במקרה אמירתך חודרת מבעד לשריון ומגיעה למעגל הפנימי – הדרך סלולה.

היכית בשולחן, צעקת.. התלמיד נעלב. איבדת שליטה? איבדת אותו עוד לפני שהתחלת. מי שלא טועה לא שוגה. אסיר וסוהר שניהם בכלא מה זה משנה אצל מי המפתח. גם כשהותקפת…, דון עצמך כבית הילל.

הדלת נסגרת ואתה לבד בגוב האריות ללא מושיע. ראשית הסתכל מסביב, יושבים מולך בני אדם, זוגות עיניים עם שאלות, מצוקות וחלומות – זה מעורר תיקווה. עם זה כבר אפשר לעשות משהו.

אנו יוצאים למסע משותף בתרמיל שלך צידה לדרך, אבל גם תרמילם לא ריק. לכן אל תרוקן את תרמילך המלא לתרמילם – עליהם לקחת מימך את מה שחסר להם.

מנתחים ביחד יצירה ספרותית, מחברים לעולמם הרגשי היום יומי. הם צוחקים במקומות הנכונים. אלוהים אוהב אותך ואולי הוא רק אמצעי אומנותי.

אין שיעור דומה לקודמו, כמה שלא תתכונן תמיד יהיה דבר מפתיע. החידוש הוא לב השיעור, במהלכו אתה יוצר, חושב, מפעיל, מזיע. בסוף היום לך לנוח, כי למחרת עליך להתחיל מלא מחדש.

תלמיד מבקש אותך לשיחה "הוא לא מבין, הקצב מהיר מידי וגם דיברת כמו לחיילים". הקשב, עדיף מאשר לחטוא בחטא הגאווה ולהיענש. נסה ליישם את דבריו, תמיד קיים הסיכון שצדק.

רבים מההורים גרושים, עכשיו הפכת גם לדמות אב, איזו אחריות עצומה. נכון…אבל הגירושים לא פותרים את ההורה מתפקידיו. לכל אדם יש מחליף, אך לאיש אין תחליף. המשך בתפקידך.

מעט לדבר על עצמך, אינך הנושא. שתף אבל אל תתפשט. הם המרכז והם מכפלות הכוח שלך לעתיד לבוא. אם זכית – תנחיל לחלקם את נקודת ראייתך. אם לא זכית – לפחות התפרנסת.

פרסומות, מכירות, מיקסום רווחים והמילה "עכשיו" – הם מושגים הזרים למעשה החינוך הקרוב במהותו לתחום הגינון, הדישון והנטיעות.

אומרים "העיקר שיהיו בני אדם", אבל מה ההיסטוריה הוכיחה? מיהו האדם? כדי לענות נקרא באופן מודרך על שכול, חורבן, מצוקה, ייאוש והתמודדות מול כאוס ואהבה.

להיות פופולארי, סלבריטאי תורן…. איזו מלכודת דבש ממיתה. בעולם הדוחק את התרבות לשוליים ומקדש את הריאליטי הכרחי לעסוק דווקא ביצירות בנות האלמוות.

תלמידיך צמאים לעומק, אך אינם יודעים זאת. הם ניזונים משטחיות ממארת בערוצים ובקניון. תרבות ההמונים זורה חול, מסנוורת באור יקרות ומבלבלת בין עיקר לטפל. מבעד למיסוך מתגלים  לרגעים כוכבי הצפון.

גשם יורד מחוץ לחלון ואתה מלמד בכיתה. חוויה נפלאה, ריח האדמה והפרחים ברקע, איזו תפאורה הולמת. מול עוצמת הטבע גם אתה בעצם תלמיד.

אתה מסתכל בהורה ומחפש סיוע. הוא מתבונן בך כעוגן הצלה ומצפה שתצליח במקום שאבדה לו דרכו. נסו במשותף, זו משימה קדושה.

בניגוד למוצג בתישקורת תלמידים רבים פעילים בתנועות נוער ובתחומי התנדבות ונתינה. נסה לא לקלקל זאת ממרום ניסיונך העשיר.

לא חייבים לאהוב מורה, אלא לראות בו מקור הסמכות בתחומו. הכן את שיעוריך בקפידה והיה נכון… אין זה מובן מאיליו שהנך מנהיג הכיתה, חובת ההוכחה עליך. היזהר לא להידרס באוטוסטרדת המיידע.

ראשית חוכמה הייה טיפש, הקשב ולמד מי הם תלמידיך: ההוא יתום מאם, זו סועדת את אביה ואלה רעבים. אם תנזוף בהם תצא מופסד. אם לא תעיר – מעלת בתפקידך. האר ברגישות.

שיעור טוב יקנה לתלמידיך ידע. אך השיעור הרע, ילמד אותך מה לא לעשות. גם אם תשכח את שלימדת, קווה שלא תשכח את שלמדת.

תלמידיך אינם ילדיך, אינם חבריך, אינם מוקירך ואינם קהלך. הענק להם את מיטב השירות, במידה וינהגו בך כלקוחות. יחס גורר יחס, מידה כנגד מידה.

תנאי הכרחי להוראת יצירה ספרותית הוא חיבורה לחייהם. בכדי לעשות זאת עלייך להכיר את עולמם, אך בעיקר את עולמך. העשר עצמך, כדי שיהיה לך את מה להכיר.

"פנים ושמות" הם לב העניין – צור מפת כיתה ומיד תוכל לקרוא להם בשמם. אין דבר חשוב לאדם מלשמוע את שמו.

בני הנוער זקוקים לגבולות, כמו האייל הצעיר המנסה את קרניו. אינך אויב, אלא מראה ובמקרה של עימות – יריב שקול. בכדי שיוכלו להתקרב, שמור על מרחק וגבול ברורים.

השיגרה היא כלי – הקפד עליה בהגעה לכיתה ובהתנהלות השיעור, כך תוכל לשבור אותה, בלי לשבור את הכלים.

לתלמיד ולך חובות וזכויות, הצלע השלישית היא ההורים. שמירה על איזון וערוץ תקשורת פתוח הכרחית לפתרון המשוואה.

יש אלימות ברשת, ברחוב ובאתרי הבילוי. הכיתה היא אי ועליך לעמוד על המשמר שהאלימות לא תזלוג פנימה ותעכיר את הלמידה.

הנהלה הנותנת לך רוח גבית היא תנאי חשוב להצלחה. נדיר להצליח בלעדיה, כי אז תיאלץ להילחם לבדך בכל החזיתות.

מנסה להקיף במבט כיתה של 40, זה בלתי אפשרי. דבר לכיתה וכוון לתלמיד/ה אחד/ת ולעיתים לעצמך. האם קלעת? תדע בפגישה מקרית בעוד שנים.

הציון אומר לתלמיד "זה מה שהמורה חושב עלי", נסה להסביר לו שאין זה כך אבל ספק אם תצליח. לכולנו קשה להסתכל בראי.

אם נשכח שאנו בראש ובראשונה מחנכים, נהיה כאדם המטפס על הר ללא חבלים ווויי עגינה.

סייר והתיידד עם המבנה. אתה חלק ממנו. התיידד עם עצמך. לא משנה היכן אתה – שם אתה נמצא.

אין שלמות, חפש את השלם. הקשב לאינטואיציה, אך גם השכל אינו קישוט. עודד חשיבה ביקורתית, אך אל תתפלא כשיתאמנו עליך. חשוב על שיפור מתמיד ועל חותמת המים שלך.

אם זה היה קל היו קוראים לזה בילוי. נסה לטפח אמון הדדי – אם יאיר מזלך לא תהפוך בלוי.