לייל מנוֹחה

מותך הוא חלום

מיקסם שווא.

ברקע מנוגן "סרבנד" – סולו צ'לו,

מנגינת אבל מסורתית.

 

המוות הזה לא הולם אותך

את- שהיית כל כך

מלאת חיים.

 

במחשבה שנייה

הלכת בינינו תמיד כמו ענן

מושאלת ממציאות אחרת

בדויה, לא אמיתית ועם זה

אמיתית כל כך.

 

כל מי שראה אותך,

רצה בך מיד

כחברה, כבת משפחה

כבת לוויה.

 

"אני חולה" אמרת

"אבל לא רואים עלי.

הרגעים היפים שלי

הם ביומיום בעבודה

רגעים של שפיות".

 

חבל שלא ניתן

להסיר את המחלה כמו בגד

כי אז היית תולה אותה על קולב

ונמצאת עימנו היום.

 

יש משפחה לוחמת,

אבל אנו – המשפחה החולמת

הפסדנו גנרל.

 

איתך ידענו – ללא מלים

שביחד ננצח

מה נותר?

להודות לך,

שלימדת אותי לחלום.