בריזת היסמין

נכנסה אל השדה, צבעיה הלמו את צבעיו, התמזגה
היא-תנתקות.
גיליתי אותה במרכזו, מאומן בלגלותה.
קשה לכתוב עליה – נסה לכתוב הקשבות.
הפנמתי אותה, את קו מחשבתה.
דעתה למול עיני.

הגעתי למעונה לתחנת האיסוף, כשגדוד המילואים חנה ברמאלה.
מחלון האוטובוס נשקפה ירושלים, שטופת דמע.
עיר קשה ואדוקה, אך יותר סובלנית לסיפורי אהבה.
ביגוד שחור ואנשים צבעוניים.
תוהה מתי יוגבר בה הווליום,
האוויר צלול נטול עובי של עשן.
מילה היא מילה. חבר הוא חבר?
התחבורה הציבורית מגיעה בזמן.

מהדיבור הצטרדתי – תיקנה וריפאה.
ישנים בקראוון ליד אח מבוערת ומבחוץ עולות צפירות.
יצאתי לטיולית וראיתיה מנסה לחצוב בקיר דרך מילוט
ספוגת מים.

נעורתי לשולחן ערוך: ירקות חתוכים, ביצים קשות, דברי מאפה.
"בוקר טוב"?
מביטה, בוררת ובוחרת בשתיקה.
שמא תכתים את המעטה הקריר במלים שמקומן לא יכירן.
פניתי חזרה לגדוד בהחלטה לעשותה שלי.
היכול אדם לעשות אדם לשלו. לחלק מעולמו, מיישותו?
הקשר היה למניפה שברירית, הנפתחת אט אט
מגלה צבעים, ריחות וטעמים של בית תבשילים מוכר.

אהבתי בה רבות ובראשית את היותה.
כחבר שהחכים להיות לידך לעת שנסתתמו כל הטענות,
לשם רצון להיוותר יחד במסע ההיות.

ואז כגחלילית בחשכת פעולת נוער אובד, המאירה רחש צקצוקי ממטרות,
נמהלות בריח בושם הדרים חד וקור משיב נפש.
באותו הרוך של מגע ראשון בפחד חשכת הליל, המשול למגע גוף בגוף.
הופיעה.
ולא בהופעה חד פעמית, אלא נמשכת ומתמשכת כחסידות הנגלות בשמינו.
היא כל הדברים היפים והטובים, שרציתי לומר ולתת לה.
לא מושגת ועם זאת נמצאת תדיר.
נפרדנו בבוקר אביבי. לפתע.

דרכי הלילית הוארה לצלילי "ציפורי הלילה",
לוותה ב "בריזת היסמין", של סטיקס הופר מתקליטו "המילה שמבפנים".
מחט הפטפון של חיים שוסטר שחוקה:
"יש שנפגשים במקרה וללא שמירת הקלטות
זו שעת המשי האחרונה במסענו החד פעמי
הצ'י חלול לפני נשיפות נגן הנבל.
חליל במבוק ארוך.
יבבות – שלום.

היזהרו ממילים, הקשיבו לכוונות.
אל תתרשמו ממשלי סין אודות האל שזרעו הוטח אל על
ויצר את כוכבי השמיים.
חיבור מלים יפה ומצלצל.

יש צורך בשתיקה – המתפרשת ברדיו לא נכון.
רוב חיינו אנו בדרך – מביטים בקיר הלבן.
הדיבור הוא רק עצמו,
בינות לו ניתן לשמוע אפשרויות.

תוכנית אחרונה של מפגשים.
אני יודע שאתם שם.
הצטלבות / דרכים / צומת / גדלנו ביחד.
אם אין מי שמקשיב – איש גם לא ידבר, זה החוק הטבעי".

למישמע השדרן הגעגוע מדבר גלויות
המטען החשמלי שאצר סכר אסואן שלנו נפרם
תוקפנו תם, נשטפנו בפרץ.
יש דופק עדיין? נעשה הפלה רגשית.
הגבר המותש שבי אינו יכול להכיל את כל הטוב הזה.

כשנגעתי נהגת להתנתק מהגוף,
מרלין מונרו תמשול בך – תירדה דובשך.
בן זוגך הטרי – סיפור כיסוי למאווייך,
מאפשר לך לממש ת'נשיות.

אהבתנו זרוקה ליד תא השירותים במועדון ותחתוניה לצוואר.
אימך אומרת שאפסיק לדפוק על חלונך בלילות,
אי צמידות – חוקי ביתך.