לא מדבר אנדרואידית

השירה היא תיעוד אוזלת ידו של האדם

מול הקידמה הפושה בעולמנו.

 

האמן – משתאה נוכח פלאי הטבע

ונפלאות הטכנולוגיה המשתלטים

על השניים.

 

המחשב – יציר נברא בצלם.

האנוש – יצור בורא בצלמו,

יוצר בלא דעת אודות ההשלכות.

 

ה 100 ה 20 – המאה הרומנטית האחרונה,

בה השתעשענו בהיותנו אנושיים.

הקפנו עצמנו בווירטואליה,

ועדין לא התחלנו לשלם את המחיר.

 

התאהבתי בך –

דמות חללית יפיפייה ומסונתזת.

מחושמלת, תלת ממדית ויותר,

מחליפה צבעים ותדרים.

אני בן שנה אחת, עשור אחד, מאה אחת

ואת הנצח.

 

זיווגי צורות מרצדות,

טיפות מים על מסך בעל הפרדה גבוה.

חש את מוחי לא מעכל את החיזיון

יושב נטוע מול השינויים המתרחשים.

הם כבר לא כאן, לא שם

ואני. כאן. 

כל כך.