אוצרות ללא זמן

"היה היה פעם בארץ רחוקה איש זקן.

יום אחד שם לב שהדג הגדול באקווריום

רודף אחרי הדגים הקטנים ורוצה לאכול אותם.

הזקן דג אותו וכשפתח את ביטנו ראה שכל הדגים

מסודרים כשראשם כלפי פנים.

הוא הבין:

שבחיים לא תזכה במה שאתה רודף אחריו,

אלא במה ששוחה אליך".

 

איזו הקלה מבורכת להפסיק להיות מתקן עולם

ולהתחיל להיות אדון העולם שלך.

האחראי על המנוחה, על יחסי החברות

וההעשרה התרבותית שלך.

 

"למה כל כך קשה?"

אין מציאות – רק פרי דמיונך,

דמיין מציאות שונה.

היזכר בחלום שהיה לך כשהיית ילד קטן,

טבעי ומשוחרר מדאגה.

יש כוח במחשבה. ההתכוונות יוצרת דרך.

היה משוחרר ממטרה, זרום את חייך. 

 

"הכל מתעכב ותקוע".

כל עכבה לטובה. זה לא קשור בך,

זה טיבו של העולם.

אתה גרגר חול שנסחף ברוח.

אל תאבק, תן לעצמך לנוע בלי שיפוט

ליהנות מעוד רגע אחד גנוב.

תפקיד נורא להיות – שופט,

בינו ובין הצדק אין כלום,

פשוט פוסק מי סיפר סיפור יותר משכנע.

 

כולנו מספרי סיפורים וכולנו מציירי חלומות.

יש כאלה שיש להם מזל ונהיו מפורסמים

ויש כאלה, שיש להם מזל ונותרו הם עצמם.

היה הילד המשחק, צחק והעולם יצחק אתך,

זה ברמה האנרגטית, בכלל לא במילים.

 

"תתפללי בשבילי".

זה כל כך קל ומאוד חשוב,

לעמוד שלוב ידיים, להתבונן בירח ולהתפלל.

זו הצהרת כוונות שתמשוך את הדברים אליך.

תהפוך למטרה שהמענים יכוונו אליה,

כי הצהרת על רצונך לקלוט אותם.

 

חיית בחידה לא פתורה.

איך יוצאים מהלולאה האין סופית?

התשובה פשוטה: 

אתה הוא הנותן – לעצמך.

אתה נמצא תמיד במרכז שלך

והאחר נמצא תמיד במרכז שלו.

ישבת בנקודה הזו עם סיגריה בפה וחיכית לעצמך,

שתגיע.

 

לא נתת לדברים לקרות,

חשבת שבחיים צריך להשקיע הרבה מאמץ

ולקבל הרבה סבל. אז השקעת הרבה מאמץ

וקיבלת הרבה סבל.

הייתה לך תוכנית, ניסית לשלוט על מסלול חייך

ולכן כמעט פספסת את הייעוד שלך.

ניסית להיות, במקום להיות.

כשנסחפים בלי מאמץ,

זה הרגע שבו קורים נסים.

 

הראו לך דוגמאות של מה לא לעשות,

המקום בו נולדת אינו מיקרי.

הקטנת את עצמך ורק אתה תוכל לאפשר לך,

עליך רק להאמין.

זה פשוט ביותר ולכן קשה ביותר.

 

פוחד מהפח החד של המוות הגופני,

אבל כבר מת נפשית.

הפכת למכונה – איבדת את הניצוץ.

משהו בך התמרמר והשקעת אנרגיה

בלרמוס אותו,

במקום לאפשר לו ליגדול.

 

כשהיית ילד ידעת שאתה משהו,

היית מחובר.

כשגדלת ניסית להתמרד נגד מערכות גדולות.

היית שונה והצלחת לעקם פה ושם.

אבל המערכת היא דבר ציני ונחנקת.

 

ייאוש זה שלב טוב, כי הבנת שמשהו לא עובד,

כעת היזכר בילד המשחק בחול הים בלי דאגה

עד ששתלו בו חלומות לא לו.

תן לו יד – צחק איתו ברוח, שחה איתו בין הגלים.

 

מחכים לך, זקוקים לצחוק המרפא שלך.

מנגנון ההפחדה של החברה,

מסיט מהדרך, שולט, יוצר היררכיות.

עד שאתה לא ד"ר אינך מוכן לחיים?

זה ספין, כבר יגעת ומצאת שאין להאמין.

 

הייה החוט המקשר של אנשים לעצמם,

המתווך בין נפשם לרגשותיהם.

זה כבר יזרום מעצמו.

 

העולם חיי ומלא בהבטחה,

כשהלב זוהר באהבה.

בזוהר חול הים ונצנוץ גרגיריו,

כך שיהיו חייך וחייך המשותפים.

חיה בסימן רוח ההרפתקה.

 

"מה קיבלתי ממך?"

אהבה, שאינה תלויה בדבר.