רכבת אווירית מגואה לגהה

העבר כבר עבר.

לנו יש הווה ועתיד, בזרימה קינטית – 8.

העבר הוא הרוח, הנושבת בעורפנו.

ללמד אותנו ללכת בדרך חדשה, מוארת באור ואהבה.

מכאן חשיבותה של המחילה העצמית,

המתבטאת ביכולת לסלוח לכל דמות שפגשת.

העבר הוא בית הספר שלך להווה נעים יותר ועתיד מאושר.

כשתהיה שליו, זה יקל עליך להתחבר נכון.

 

"המורה, מורה את הכיוון".

פרסה את ידיה לצדדים בצורת משפך, כשראשה במרכז:

האיש המוצא את האואזיס – נווה המידבר.

הולך בדרך, שאין לה סוף ומוצא את האוצרות.

 

לא שופך מהידע שבו לראשי תלמידיו הריקים.

מורה הפותח את מכסה הראש ומקיא את תוכנו

יישחק.

הדדיות ממלאת.

 

יש המכורים לעבודה 24 שעות ביממה,

לאין חיים, לאדרנלין של מנהיגות,

לשתן שעולה לראש.

אני מכורה לקרוא ספר בפארק.

 

"לחמתי באנשים קשה"

במאבקם, שיקפו לך את עצמך.

אלה פנים מהעבר שדחקת למטה והם עלו.

תעלה מהפנים הכועסות האלה.

תוודא על מה כעסת ותסלח לכעס, שחרר אותו,

תקן אותו, תן בו הרמוניה.

 

חשבת שבמלחמות יש מנצחים ומנוצחים.

אסיר וסוהר שניהם בכלא, מה זה משנה אצל מי המפתח?

בכיתה יש תלמיד אחד ומורה אחד

וזה תמיד אותו אדם.

 

לצמוח, לא להיכנס לקיבוע שבריבוע.

אם מישהו נתן לך עיצה: 

צעיר-זקן, טיפש-חכם

קח אותה, תכניס אותה למיקסר

מה שנשאר על הדפנות – את זה תיקח, זה שלך.

 

כל אחד מדבר מתוך היבלות שלו,

גם אם הוא נראה לך חזיר יבלות כמוך.

העדפת קביעות וכעת אתה מעדיף שפיות,

שינוי של מספר אותיות, שינוי של תפיסות עולם.

 

השם שלך נעים בפה, כייף להגיד אותו

יש בו אמון ואמונה.

למדתי את זה פה ושם בארץ ישראל.

היה לי מורה רוחני – דרוויש במידבר יהודה.

האוהל שלו מול מערות האיסיים.

איש מכובד, מכל השבטים באזור עלו אליו לרגל.

מביאים שקי קמח ואורז, עופות ויין.

הוא לא צריך לעבוד לעולם, רק להקשיב ולייעץ.

בטחתי בו ונתתי לו את מפתח הבית שלי.

כעבור מספר ימים איבדתי את צרור המפתחות

ונאלצתי להחליף את המנעולים בדירה.

לילה אחד שמעתי מישהו מנסה את המנעול.

בפגישתנו אמר לי הדרוויש "באתי אלייך בלילה והיה סגור"

עניתי "לא זכור לי שהזמנתי אותך".

 

כך שלעולם אל תתבטל בפני איש.

המורה שלך הוא כלי בדיוק כמוך.

כפי שאתה זקוק לו הוא זקוק לך – לממש את שליחותו.

קצת על השיר