כיתת אמן

"מה מבדיל בין בני אדם?"

– הסוד.

 

ציור: בניינים ומעליהם אנשים הולכים על חוט דק.

לבתים יש פרצופים, זו האנשה.

מעליהם האנשים מדברים ומטיילים

טוב להם ברוחניות, כי החומרנות ריקה.

כשעזבתי את בעלי, לקחתי איתי רק את התמונות.

 

ציור: אישה הולכת ואחריה ילדה בלי פנים.

האישה מחזיקה את השמלה, היא בהריון או לא?

ליצנים עם אפים צבעוניים יושבים ליד שולחן.

זה הסוד בהתהוותו, המרקחה בפעולה.

זו ההסתרה של הדברים מאחרים ומעצמך: מסיכות, משחקים.

הפנים זה הבפנים של הבן אדם.

כתוב שם הכל. משם זה זורם ויוצא טבעי.

 

פסל: של הנרי מור המורכב מחוליות.

גם החיים שלך מורכבים מחוליות. אתה בעצמך חוליה,

הבית שלך מורכב חוליות, חוליות.

תפיח בין החוליות זרם של חיים, על ידי אור ואהבה.

כשם שבמערכת הגוף שלנו כולה עובר זרם החיים.

הזרם החשמלי, עובר בין עצב לעצב, כל שריר פועל כך.

השריר החשוב הוא הלב,

חפש שם את האור והאהבה בין פולס לפולס.

זה כל כך פשוט, אם תבין לא תוכל לשכוח.

 

לכאורה, הכל מוכתב, אך יש לאדם יכולת לשנות,

השינוי הוא רק מחשבתי. קשה מאוד לשנות מחשבות.

זרוק את אלה שמפריעות ושמור את מה שעושה נעים.

יש ארבע עונות שנה. פרשה אצבעותיה ומנתה:

סתיו, אביב, חורף, קיץ.

מה משתנה?

מה שאנו חושבים, השינוי הוא רק במחשבה.

 

הציור שציירת: מרובעים.

עשית עד כה בדיוק מה שאתה רצית,

קשה להכריח אדם לעשות דבר שאינו רוצה.

כשאתה מאשים אחרים, תזכור את בור הנחשים,

שאליו לא היית קופץ מהקומה העשירית, גם בעד מליון דולר.

 

כאשר האצבע המאשימה מופנית קדימה כמו אקדח,

שלוש האצבעות המקופלות מורות לכיוונך.

האגודל מופנה כלפי מעלה – לכוח עליון.

  

תארים מכבידים, זו עוד קליפה המכסה על הפנימיות.

אנשים מתעטפים בשכבות: כבוד, סטאטוס, כסף.

לקלף את השכבות, זה לקלף את הבצל ולבכות.

נסה לכתוב על אהבתך הראשונה באהבה, לא בזעם.

 

החיים הם המסע הכולל מאבקים, אכזבות ומפחי נפש.

ניסוי ותהיה – קבל את הטוב לצד הרע.

ניסיתי ולא טוב לי, אנסה דרך חדשה מוארת.

אני אדם ארצי,

מחוברת לאדמה, שנותנת בסיס ואוכל.

את זה אנחנו מקבלים מאימא אדמה ולא מהשמיים.