המונית הכסופה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

המונית מגיחה מבעד אדיי הרכבת התחתית, הפורצים מהאספלט המרוט.

עוברת באיטיות דרך עשן כחלחל, "קל היה יותר לעשן אותו מלחיות אותו".

מזדחלת מהמסך לצלילי מוסיקת לוחמי שוורים, אפלה כנעימת "הסנדק".

המוח המתבונן של אדם ברוך, שהושחז על ארון הספרים היהודי

בוצע את המציאות לפרוסות ומניח אותן תחת מיקרוסקופ אור.

 

עידו בנו, ששיחק על השטיח בחרב הגלקטית של מלחמות הכוכבים

נעץ אותה בגב הספה כתורן על סיפון. פעולותיו מחושבות:

מנגב מהמושב האחורי את הזרע והדם, נשכב תחת ה"משינה" ומתבונן

במנוע החיים הרוטט. כיבשן זמן בוער, משנע דמויות הניקרות בדרכו

מחידון לחידון בבולשיט הזה הקרוי חיים.

 

עודנו נער, בשלהי ה 30++ רווק תפוס, חזק בזוגיות, ספריית סרטים מפוארת,

מערכת תופים וגיטרה, בובת ספיידרמן, פוסטר "האחים בלוז", טיח קלוף.

מאפרה גדושה בהתלהבות נעורים.

רפוי נישאב לתוך רכות הפוף, שמתכוונן לישבנו.

 

"אאוריקה": בדק ומצא שברוטב אלף האיים יש כ- 4 תוספי מזון מסוג E,

מה שהביא אותו למסקנה שהרוטב הזה נקרא במקור רוטב אלף ה- e'יים.

זו תהיה שאלת "הכל או לא כלום" בשעשועון הבא עליו לטובה,

נקווה שהטרמפיסט המזדמן, קורא תוויות של מוצרים באדיקות כמותו.

 

אני האיש הלא מוכר, כותב לאביך – זה שהכיר את כולם.

הגבר בן ה 40 שלא נהנה מהחיים שלו, כותב גם לך – זה שחושש מהכל.

מנסה לתאר אתכם בתלת המימדיות של השיר, אך חסר לי עוד מישור.

דומה לו במחוות קטנות: הטיית הראש, חיתוך הדיבור – זה מפחיד.

יש נחמה, זה פשוט הטבע – השילוב בין אבא ואימא.

לא מתקהל, לא טס, עף בתוך עצמו, גם חדות המבט פולחת החזה

עברה בגנים כיציבה, כעישון וכהשתנה.

 

כשהחרבתם את חדר המלון כלהקת רוק מצויה הקורעת מזרונים,

מטיחה גיטרות במראות, מפזרת פרטי לבוש ואפר סיגריות לכל עבר,

היה משחרר לראות את התכונה הזו שלך, תלויה לתפארת על אביך.

 

כעת לחושך מותו נתקלת בביזיונו של המוות, הנוכח בחייך.

"אנשים נהרגים בפיגוע תוך שתיית דיאט קולה-

מאזנים במותם בין הרוצה לצריך. מה נותר?

לאהוב את עצמך, להיות כן ונאמן לרגשות".

 

פוקו ליקט מסמכים מבית המשוגעים – מה היה חסר בהם?

הסדר, הארגון הבוהק והכוונה.

מבחינה רוחנית אביך עשה בך עבודה מאוד מדויקת,

הוריש לך ערימת שטרות מזומנים, המוטבעים בבשרך.

 

יום אחד החזיר צילצול "בן כמה אתה? מכובדי תקדיש לי קצת זמן".

דיברתי על תיקרת הזכוכית.

"איך זה יכול להיות, 70 כותרים, המונחים על שולחני מידי יום?

אם שמי היה רשום על כתב-היד היית יושב היום על חוזה.

כל אחד שואב מהבאר שלו, עצתי לך – אל תרפה".

ולא ידעתי שאמשיך עימו את השיחה עד היום.

 

תמונה שצילמה אימך בעת משחק השחמט,

בה אתה הילד, אחוז בזרועותיו כספר תורה.

התברכת באדם שידע דרכו בנפשך וקרא בך פשט, דרש וסוד.

כאב מותו קיעקע את גזע המוח שלך:

וורד על זרוע ימין, כף רגל של חתול וזה רק הפן הגלוי.

 

"מה קורה בבית"?

לדידו, תהליך ההיטפשות הישראלי מונח עקוד בסלון.

מנגד על המזנון פרח גבוה ונמוך מטילים צל זה בזה.

"האמנות משנה את העולם, הבידור לא".

תמציות שפתו נטבלות בספל דימויים מהביל.

לדידך, שלט הטלוויזיה אינו מכריז "פה שוכנת הטיפשות",

כי כאחותה הקוקייה יש לה בתים רבים.   

 

אדם – כבר לא תידהר לבית אתגרים,

בשעה שבינך נער הפוסטר החדש של הפריים-טיים,

מחלק פרסים בין הפרסומות ומחייך לפפראצ'י.

לשמחתך המוות לא גילה לו שעשה הכל לא נכון,

משפריץ חיבה עצמית אגבית מולדת על סביבותיו ועל עצמו.

 

שטותניקיות כמשנה סדורה, קלילות כמנגנון הגנה,

חיוך כנקמה ברצינות התהומית של הזכיינית התורנית.

לוהק לפורמט אמריקאי – שהפך לפצצת רייטינג מתקתקת.

"המונה דופק" זה נשמע בדוי, אך החיים הם דבר מופרך.

לא היו לו תוכניות לכבוש, אבל כבש

בסך הכל החברים קראו לו מלמטה – להרפתקה.

הצתה מאוחרת- קולט קצת אחרי שמישהו מתייחס לא יפה.

בן אדם, פשטני לא פשוט –

עידית מרובדת, סגסוגת מורכבת.

 

"אנשים לא משתנים כי מישהו מת להם,

רק מתקרבים למה שהם באמת, מתחדדים, מדייקים יותר".

לא מפחד מהמוות, אלא ממה שבא לפניו:

הזמן שבין הידיעה שאתה הולך להתרסק, לבין ההתרסקות,

הפער בין אקדח סלולארי המכוון לרכה, לבין פלט קרינה ממאיר.

 

הגשש מטשטש את הדרך בסיוע ענף ציפיות מרשרש.

בצל הייחוס המשפחתי צופה ב"הומר סימפסון" עושה חיים

מארג' מרימה דגל לבן "תודה רבה לכולם הבנו שלא מסתדרים,

עכשיו אפשר להתחיל לחיות בבקשה".

 

תהיה אשר תהיה ואהיה אשר אני

יש לך ציפיות ממני – תלביש אותן על הכריות,

אני ברשותך עובר מתחת לרף.

הבלורית שלי מגרדת אותו מלמטה, בעודו מתנודד.

מהתל בצופה המופתע, המצפה שאעבור אותו,

או שלפחות אלך בנעליו.

ג'אנגלר של היחשפות, "רוצה לגלות ממני טפח?

קבלי את כל היד".

 

המהפך הושלם, מציב את עצמי במקום הראשון על קו ה- 3.

לא מוותר על הזריקה בשביל האדרנלין.

לוקח אחריות על הקליעות בזמן הכסף נגד הבאזר,

זו נרקסיסטיות לחשוב שמישהו יתמוטט אם אחטיא.

 

מצ'וקמק במי"ל, שלא היה מסוגל לזהות פלרטטנות נשית

גם כשזו גוהרת מעורטלת עליו.

זה שהתנהל בזוגיות כבארץ זרה, זרועת מוקשים – מרים מצפן.

רוקם מפה של תקשורת פנויה, חפה מיעדים –

שיחה לשם קשב, לא לשם התוצאה.

מותר להרגיש הכל ומותר לדבר על הכל

חשוב שיראו אותך בפני עצמך – מכלול מופרד.

משהו בקיום הבסיסי נותר בודד,

אך ברוך, ניתן להתמודד עימו יותר בחן.

 

חרך חלון העץ נסדק משמש בוקר עג'מית, קם לניחוח חומוס "אבו חסן",

שוחה בנמל, מטפלת ארמנית, סייסטה בין 2 ל 4.

מזייף פתק מהאחות, זוכה בעונש השעייה "אתם צוחקים עלי?"

עשו לך רב, עשית להם ראבק.

אבא מגונן "הילד אוכל? חם לו? הוא לא פושע. הוא הבריז, בסדר נתגבר".

בגלל שזרחת לא נטרפת, לא פספסת את הייעוד – מיצית את שהיית.

המחוגים בפעמון הצלילה, הורו כי הוגשמת ואת הלחץ בתאו שחררת.

אינך האב היושב עם בנו על המיטה ראשו מוטה בפיו תפילה

"אני אפס לא הגעתי לכלום – אתה תגיע בשביל שנינו במחילה".

 

קמים באמצע הלילה לראות משחקי לוויין משודרים חי מהחוף המזרחי.

נטול סטטיסטיקות, איפשרת לשגר ביד חופשית בלי חיובים מחצי מיגרש.

שותים מי ברז להמיית עצי האיקליפטוס המטילים צילם המבושם.

קורעים יחדיו רשתות קלילות, נותנים פירוש בגוף הסרט.

יושבים על הבלטות החמימות, דנים בטקטיקה ואסטרטגיה

מנתחים באיזמל רהוט מהלכים אווריריים בריח פרקט ישן:

כל מעידה ה"נפילה" של קאמי, כל עליה לסל "המיתוס של סיזיפוס".

 

החזיה המרופדת מוטלת על משענת הכיסא "שכחת את השד בסלון".

כעת הפחד הכי גדול מצדיע לך ממוסגר מקיר המוזיאון.

חלקים מאימא מוצגים לראווה, חזה הנשי הכרות – זוהי אמנות.

אל תהיה המום זו התמודדות, הנעוצה בהתמרדות,

ינקת זאת בחלב אימך בילדות.

 

שוכב מתחת למצבה, מלבושך החדש פותח בינינו סוג של שיחה.

ידי מתכווצות פנימה, החיוך התמידי נאלם.

"שלטת במשחק באופן הטכני האתלטי, בפרשנות הקיומית שלו.

פיתחנו את האינטימיות מתוך הכדורסל,

לא מצאתי לזה תחליף, איש אינו יכול למלא את החסר".

 

המשיחיות האקדמית נקטעה באיבה על ידי הליקוי בכתיבה התמה.

הדיסלקציה שאובחנה בסלקציה יעדה אותך למגרש הכדורסל.

האן.בי.איי היה מטרה מוחשית, שניתן לחוש בפה,

אך הטעם אבד כשריחה נמהל בניחוח העסקנות הפוליטית.

כל טירון-שילטון ביקש כי תטביע את חותמו השמנוני על המציאות.

לא עשית פיפי מהמקפצה, אך הפכת עצמך למוליך למחצה.

כשהתחרות על מקום בהרכב פינתה מקום לייצוג המועדון והאומה

משכת בידית הכיסא ונפלטת הרחק מהצחנה.

 

אשריי האיש שבגב "שישי" קרא אותך חי,

מגיב על נתח חיים עסיסי ומוהל רוחני וגשמי כברמן מיומן.

בחייך היומיומיים דרו בכפיפה: אליהו הנביא וקארים עבדול ג'אבר.

בתורתך לא היה מוקדם ומאוחר, חשבת במימדי-מימדים רבי.

מחליף בגדי קיץ בחורף עם כובעך הנצחי.

מולטי-איש, עתה האל ינהלך,

"צרורה בצרור השירים תהא נישמתך".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

קצת על השיר